מעשה רקח על הלכות אישות ט:ד

העושה שליח וכו'. נלמד מדין השנוי במשנה בקדושין דע"ט ורבינו לא הזכיר דין מי שנתן רשות לשלוחו וכו' וכתב הה"מ ז"ל שלא הוצרך לבארו לפי שדין האב בבתו הקטנה ודין האשה הגדולה בעצמה ידוע הוא שהן שוין ואע"ג דבגמרא עביד בהו צריכותא וכ"כ רבינו בפי' לעיל ספ"ג ומרן ז"ל כתב עליו וז"ל ול"נ שרבינו סמך עמ"ש פ"ג דין האיש עם האשה כדין שליח עם שליח או עם האב ע"כ נראה דכוונתו דבהכי אנו נצולים מהדוחק שבגמרא עביד הצריכותא כמו שנרגש הה"מ ז"ל וק"ל ומ"ש בס"ר והלך וקדשה והלכה היא וכו' נ"א כ"י והלך וקדשה נמ' וגם תיבת היא נמ' ובנ"א כתוב והלך וקדשה היא עצמה: