מעשה רקח על הלכות אישות ו:ה

אם תתני וכו'. עיקר דין זה יתבאר לקמן דין י"ד בעזרת האל וראיתי לעורר במ"ש מהריט"ץ ז"ל בתשובה סי' קכ"ה שהקשה על דברי רבינו ממ"ש בהלכות מכירה ריש פי"א דמשמע מדבריו שם דלשון אם הוי אסמכתא ולא קני אפילו מקנה הדבר תחילה והתנה בכל דקדוקי תנאים וכאן כת' דלשון הן הוי תנאי חשוב. עוד הק' שם על דברי הה"מ שכ' כשמקנה לו מעתה מועיל טפי ממעכשיו א"כ בקידושין שאוחזת קידושין תכף וחשיב כמעכשיו למה צריך לכפול תנאו. עוד הק' דאם איתא למה נקט רבינו שם שאמר לשון על מנת וכו' והניח דברי רבינו והה"מ בצ"ע ע"ע. אך אחרי המחילה הראויה אגב שיטפיה לא דק במלתא דדברי רבינו והה"מ מבוארים בטעמם הרבה ובר מן דין הרי רבינו כתב שם בתחילת הפ' שלא ביאר שם משפטי התנאים מפני שכבר ביארם בהלכות אישות הרי שלא בא לחדש שם כי אם דין האסמכתא וביאר שם היאך היא שאז מתבטל התנאי והמעשה ושוב ביאר המציאות שכתב כיצד המוכר בית לחבירו ע"מ שילך עמו וכו' והחזיק זה בבית ה"ז קנה וכו' וכתב במד"א שקנה תחילה כלומר בעת התנאי אבל אם לא קנה אלא אחר שנתקיים התנאי אינו מועיל שזו אסמכתא היא וכו'. ושוב ביאר המציאות שכתב כיצד המוכר בית לחבירו ע"מ שילך עמו וכו' והחזיק זה בבית ה"ז קנה וכו' אבל אם התנה וא"ל אם תלך עמי וכו' אתן או אמכור לך בית זה וכו' אעפ"י שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי לא קנה שזו אסמכתא וכו' ע"כ. והוא מבואר שהחילוק אינו אלא בין שקנה הדבר בעת התנאי בין לא קנה אלא אחר קייומו דהוי אסמכתא ודבריו ג"כ הכי מוכחי דבריש' כ' והמוכר בית וכו' או נתנו לו במתנ' וכו' וכשבא לפרש דין האסמכתא כתב אתן לך בית זה או אמכרנו לך דמשמע להבא אחרי שיקיים התנאי ולזה בא הה"מ ז"ל לתת טעם נכון לדברי רבינו דכיון דבמעכשיו סגי כמ"ש שם דין ז' אף שאינו אלא באמירה לחוד כ"ש וק"ו כשהחזיק בבית בפועל כדברי רבינו וכ"כ ג"כ מרן שם ע"ע. מעתה מפורש יוצא דלשון ע"מ דנקט רבינו ברישא דההיא לא בא בדיוק דא"ל ע"מ דוקא דא"כ היינו מעכשיו ופליג אמ"ש בפ' דין י"ז דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אלא הך ע"מ הם דברי רבינו לפרש הדין ולא נחית לסידור הלשון שכבר הקדים שלא פירש שם דקדוקי התנאים שכבר ביארם בהלכות אישות ותמהני תו על הרב מהריט"ץ ז"ל איך לא הציץ בדברי מרן שם שגם הוא כתב דלשון ע"מ דנקט רבינו לאו דוקא וכו' והוא מבואר הרבה למעיין בקל: