מעשה רקח על הלכות אישות ה:א

המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה. משנה בקידושין דף נ"ו ולמ"ש מרן עיין להרל"מ ז"ל והרח"א ז"ל בס"ס מק"ק. ואם קידש באיסורי הנאה לאשה שיש לה חולי מסוכן ורפואתה בדבר שהוא אסור בהנאה דנמצא לגבי דידה ש"פ או יותר נשאל הרדב"ז הביאו המש"ל ז"ל ודעתו מסכמת דאין כאן קידושין כיון דלגבי דידיה אינו ש"פ נמצא דלא יהיב לה מידי ע"ש אך הרב ז"ל צידד שם הרבה בזה ודעתו נוטה להצריכה גט ושם הביא דברי הר"ן ז"ל שנסתפק במקדש בפחות מש"פ והיא אומרת לדידי ש"פ ע"ש והוא בתשובות הרדב"ז כ"י שנשאל במי שזרק קידו' לאשה ולא היו בהם ש"פ ולא הספיקו להגיע לידה עד שנתייקרו ועמדו על פרוטה. א"נ לעושה שליח לקדש לו אשה בפחות מש"פ ולא הספיק השליח לקדשה עד שעמדו על פרוטה והסכים שהיא מקודשת ע"ש. ויש להתבונן אם קידש בדבר שאיסרו על עצמו בנדר כגון שאמר קונם פירות אלו עלי וכיוצא וקידש האשה בהם אי הויא מקודשת די"ל דאינו דומה לשאר איסורי הנאה שאיסורן שוה לכל ואילו הכא שרי לאחריני ועוד דיש לו היתר אפילו לעצמו ע"י שאלה אך נראה דאינה מקודשת וראיה דאבעיא לן בנדרים דף מ"ז בעי רמי בר חמא אמר קונם פירות אלו על פלוני מהו בחילופיהן וכו' ת"ש המקדש בערלה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן ה"ז מקודשת ודאי ה"נ לכתחילה הוא דלא ואי עבד עבד ע"כ הרי שדימו דין הנדר לאיסורי הנאה גמורין והתוספות כתבו שם דנדר דמי להקדש וכ"כ הר"ן ז"ל דחמיר טובא דאף על גב דבעלמא זה וזה גורם מותר בנדרים אסור א"נ משום דהוי דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה עיין להרב"י י"ד סי' רי"ו וכ"מ להרב כנה"ג א"ה סי' כ"ח בהגהת הטור ס"ק פ"ה וז"ל אפי' באיסורי הנאה שע"י נדר אינה מקודשת הר"ם מטראני ז"ל ח"ב סי' ק"ה ע"כ. והראיה שהבאתי מההיא דנדרים מצאתיה בהרשב"א ז"ל סי' תשמ"ו למה שנשאל המודר הנאה מחבירו ונתן לו לולב לצאת בו ע"מ שיחזירו אי שייך בכי האי מצוות לאו ליהנות ניתנו ונסתייע ז"ל מהא לדמות הנדרים לשאר איסורי הנאה ע"ש אך באוסר על עצמו (דהיינו בעיין) נשאל שם סי' תשמ"ז אם הוא אסר נכסיו או לולבו על עצמו אם יוצא בו הואיל ואי בעי מתשיל עליה והשיב ז"ל דאף בזה אינו יוצא ביום ראשון דא"כ אף באתרוג של תרומה טמאה ביד ישראל יצא בו דהא אי בעי מתשיל עליה ואנן סתמא תנן של תרומה טמאה פסול ואם איתא הוה להו לפרושי ביד כהן כמו ששנינו בפרק כל שעה והכהנים בחלה ובתרומה ע"כ. אמנם יש לעמוד על דבריו אלה מצד אחר דהיכי הוה מצינן למימר הואיל ואי בעי מתשיל אכתי אף אי הוה מתשיל הוה ליה טבל דהרי חוזר לטבלו ובי"ט לא מצי לאפרושי תרומה ומעשר כדתנן בביצה דף ל"ו ולא מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט ק"ו בשבת ובטבל נראה דלא נפיק דהא לא חזי לאכילה וכ"פ רבינו פ"א דה"ל וכ"נ בדברי רש"י שם. ולכאורה עלה בדעתי לומר דכוונת הרשב"א ז"ל כי אמרינן הואיל וכו' דהיינו מעי"ט דאז הוה מצי לתקוני הנך פירות עד שהאיר ה' את עיני ומצאתי להרשב"א גופיה בשיטתו למסכת סוכה דף ל"ד שכתב דיש מי שפירש דבטבל לא נפיק דלא קרינן ביה לכם וכו' אך הרמב"ן כתב דבטבל נפיק דלא אישתמיט בשום דוכתא למתני פיסולא דטבל כדקתני לה גבי מצה. ותו דבטבל לכם קרינן ביה שהרי יכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפריש על זה ממקום אחר כההיא דאחים שקנו אתרוג מתפיסת הבית וכו' וסיים וזה נכון וברור ע"כ הרי דנמשך גם הוא אחר סברת הרמב"ן ז"ל להתיר באתרוג של טבל ועיין להרב שמות בארץ ז"ל שעמד בזה והביא דמהרשד"ם ביורה דעה סימן קצ"ב נסתייע מדברי הרמב"ן הנ"ל להתיר אתרוג של טבל בההוא עובדא שהביא הרב בצלאל בתשובה סימן ב' למה שנוהגין היהודים לחתוך האתרוגים מפרדס הגוי דנמצא שנתמרח ביד הישראל והרי הם טבל ע"ש. ואגב ראיתי להשו"ת שער אפרים סימן ל"ח שתמה הרבה ע"ד הרשב"א בתשו' הנ"ל במה שדימה דין הנדר לדין התרומה והקשה עליו מגמרא ערוכה ועוד הקשה מסברא דאף אם היינו אומרים הואיל ואי בעי מתשיל אכתי הוה ליה טבל והרמב"ם ורש"י כתבו דאין יוצאים באתרוג של טבל ואף דהרמב"ן ז"ל הכשיר כבר דחה הר"ן ז"ל דבריו ונקטינן כרבים לגביה וכו' ע"כ ואין ספק שהרב ז"ל לא ראה דברי הרשב"א בשיטתו הנז' שהביא דברי הרמב"ן ז"ל וסמך ידו עליהם במה שסיים וזה נכון וברור גם למה שכתב עליו מגמרא ערוכה הלא היא בנדרים דף נ"ט גבי גידולי היתר אי מעלים את האיסור מתיב רמי בר חמא קונם פירות אלו עלי וכו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן וכו' ומתרץ ר' אבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו הוה ליה כדבר שיש לו מתירים ולא בטיל ופריך והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה ובטיל ברוב דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין תרקב הא למאה תעלה וכו' ומסיק אלא אימא בשלמא קונמות מצוה לאתשולי עלייהו משום דר"ן דאמר ר"ן כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה תרומה מאי מצוה לאתשולי עלה ופירש רש"י והר"ן ז"ל דכיון דלאו מצוה לאתשולי עלה לא מקרי דבר שיש לו מתירין וכו' ע"כ הרי מבואר מהך סוגיא דאין לדמות קונמות לתרומה משום דר"ן ואיך הרשב"א ז"ל הביא ראיה מתרומה לקונמות ע"ש. האמנם אנכי הרואה תחילה שדבר זה אינו מוסכם בש"ס שהרי מצינו בפ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ג) אמתניתין דכיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה וכו' אמר ר' יהושע לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו וכו' ושקיל וטרי תלמודא במאי קמיפלגי ומסיק דבהואיל קמיפלגי ר' אליעזר סבר אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עליה ממוניה הוא ורבי יהושע סבר לא אמרינן הואיל ופירש"י דעל כל נדר והקדש ותרומה הקדוש באמירת פה יכול לישאל לחכם ולעקור דבורו הילכך ממוניה הוא ועבר עליה וכו' ע"כ הרי מבואר בהך סוגיא דאף בתרומה אמרינן הואיל לר"א ופסקו הפוסקים ז"ל כן ואין סברא לחלק בין תרומה לחלה דפשיטא דשניהם תרומה מקרו וכדאמרינן בביצה דף ל"ז אמתניתין דאין מגביהין תרומה ומעשר בי"ט ק"ו בשבת ופריך תלמודא פשיטא ומשני תני רב יוסף לא נצרכה אלא ליתנה לכהן בו ביום והני מילי פירי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן ויהבינן לכהן ע"כ ואף דרש"י ז"ל בפסחים דף מ"ח לא ניחא ליה אידך גירסא דפלוגתייהו דר' אליעזר ורבי יהושע בהואיל ואי בעי מתשיל הרי התוספות ז"ל בדף מ"ו ד"ה הואיל וכו' יישבו קושייתו ע"ע. ואיך שיהיה אף אם נניח קושית הרב שער אפרים בתוקפה הנה מקום להליץ בעד הרשב"א ז"ל בחילוק ישר ומבואר ואמיתי גם לפי סוגייא דנדרים. וזה דמאי דאיירי אותה סוגיא אינו אלא להתיר או לאסור זולתו דהיינו היכא שנתערב אם יש ביטול להתערובת או לא ובענין קונמות אמרו שם דאמרינן הואיל להחמיר ולאסור כל התערובת משום דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה אבל שנאמר הואיל להקל ולהתיר זה לא נאמר מעולם ומכ"ש וק"ו להתיר האיסור עצמו בטענת הואיל ואי בעי מתשיל עליה ופשיטא דלענין זה דין הקונמות שוה לדין התרומה דלא אמרינן הואיל להקל ולהתיר ולכך הרשב"א ז"ל הכריח למה שנשאל במודר הנאה מלולבו מדין תרומה טמאה דתרוויהו הוו בדבר האיסור עצמו ולהקל בו דודאי שוים הם לענין זה דלא אמרינן הואיל ונמצאו דברי הרשב"א ז"ל מכוונים ועיין להרח"א ז"ל בס"ס מק"ק שסיבב דברי הרשב"א לכוונה אחרת מכח קושית הרב שער אפרים אך האמת נראה כמ"ש שלי"ת.

ואפילו היה אסור בהנאה מדבריהם. בנ"א כ"י קדמון אין שם תיבת הנאה אלא כתוב שם ואפילו היה אסור מדבריהם ולמ"ש מר"ן ז"ל בדעת רבינו ראיתי להרח"ם ז"ל א"ה סי' כ"ח שלא הבין כן והקשה על פסקו בש"ע ואין כאן קושי למעיין היטב ועיין להרב"ש שם: