מעשה רקח על הלכות אישות כה:יא

האיש שנולדו וכו'. הרמ"ך בכ"י השיג על רבינו וז"ל אלא אם רצתה תשב וכו' תימה גדול מ"ש בכאן ובהרבה מקומות דאשה יוצאת שלא ברצונה של בעל אם רוצה לצאת בלא כתובה ובמסכת גיטין אמרינן דאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו ועוד דא"כ דיכולה למרוד בבעל ולצאת בע"כ אמאי צריכה לתלות עצמה בגוי בלא שום גוי בעולם יכולה להפקיע עצמה מן הבעל וכל אשה שתתן עיניה באחר יכולה להפקיע עצמה מיד בעלה ורבינו תם האריך באלו הדברים לסתור דברי הגאונים ונראה שדבריו צ"ע עכ"ל ועיין לה"ה ז"ל שביאר דעת רבינו בטוב טעם ודעת והיכא שנקטעו שתי ידיו או רגליו או שנסמא משתי עיניו לא נתבאר בדברי רבינו מה דינו אך ממ"ש אפילו נקטעה ידו וכו' ולא ביאר דידו אחת דוקא קאמר ביד או ברגל או בעין משמע דלאו דוקא ידו אחת קאמר אלא סתמא קאמר דחיסרון דידים או רגלים או עינים אינו בכלל המומין שכופין להוציא ואפשר דנקט הך לישנא אגב לישנא דר"ג במשנה ותו דאם איתא אדמפליג רבינו בין קיטוע יד ורגל וסמיית עין לריח הפה או החוטם ולוקט צואת כלבים וכו' ליפלוג וליתני בדידה ברישא ולימא אבל אם נקטעו שתי ידיו וכו' או שנולד לו ריח הפה וכו' כל זה הוא נלע"ד אך ראיתי להר' דינא דחיי ז"ל בעשין דף נ"ה ע"ד שלא הבין כן אלא שאפילו נקטעו שתי ידיו וכו' הרי הוא ממומין הגדולים שכופין להוציא ולדידי המעיין יבחר: