מעשה רקח על הלכות אישות כב:ד

הואיל ויש לו בה קדושין וכו'. הם האיסורי לאוין והשניות שהזכיר רבינו פרק א' לאפוקי חייבי כריתות שאין קדושין תופסין בהם כלל אלא דאיכא למידק מ"ש בנדה שכבר ביארנו לעיל בדין הקודם דס"ל לרבינו דאף שקדושין תופסין בה אינו יורשה מאחר שאינה ראויה לביאה ה"נ איסורי לאוין ושניות פשיטא דאסור הוא לבא עליהם ואפשר לחלק דבנדה אין דעתו לבא עליה כיון שאח"ז תהיה מותרת לו להדיא משא"כ בהנהו דכיון שנשאם דעתו ודאי לבא עליהם אף באיסור וכזה ראיתי להרב"ש סי' צ' בשם הדרישה ז"ל אך איננו שוה לי כל כך דירושתה אינו תלוי בדעתו של איש אלא בדעתה של אשה שהיא מפקרת נכסיה לו אחר מותה וכמ"ש ג"כ רבינו בדין חרש שנשא פקחת לכך נראה יותר דשאני נדה שאיסורה שוה לכל העולם ויש בה נמי לאו דחייבי כריתות דאין בהם דין ירושה כלל ואמטו להכי אינו יורשה משא"כ חייבי לאוין ושניות שיש להם היתר לאחרי' ואין בהם כרת תקנו בהם שהבעל יורשם ודו"ק:

וכן הנושא את הקטנה וכו'. בקטנה בת מיאון איירי (או שאביה קיים שקידושיה קידושין) אבל אם אינה בת מיאון עפ"י מ"ש רבינו בפי"א דהל' גירושין דין ז' אינו יורשה כלל כמ"ש רבינו פ"א דהל' נחלות דין י' וכמ"ש מרן ז"ל:

אבל הפקח שנשא חרשת. מסתברא דאם נתפקחה תחתיו שירשנה כיון שאז הוי כאשתו לכל דבר ועוד דלא גרעה מנדה דפשיטא שתטהר ויבא עליה שיירשנה וק"ל: