מעשה רקח על הלכות אישות כ:ט

מי שמת וכו'. כתובות דס"ט פליגי בה ר"י ור"ח ומותיב ליה ר"ח לר"י ומתרץ תלמודא דהכא ה"ט דשניה ויתרה העישור משום ריוח ביתא ופי' רש"י שהרי נשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה ופסק רבינו כר"י אכן בירושלמי מוכח להדיא דהלכה כר"ח והוה קשיא לי טובא איך הניח רבינו הירושלמי כיון שאינו נגד גמרא דידן ובירושלמי אמרו להדיא דעבדינן עובדא כר"ח אכן נלע"ד דרבינו פסק כן מלישנא דרב אשי דמותיב ליה רב יימר על הא דריוח ביתא ומתרץ ליה אנא ריוח ביתא מהני נכסי קאמינא ומדקאמר בהך לישנא משמע דגם רב אשי ס"ל הכי והכי מוכח נמי דהך תירוצא דריוח ביתא סתם תלמודא קאמר ליה דמשמע דהכי ס"ל וגם רב יימר שתק דמשמע שקבל הדברים וכן מצאתי להרי"ף ז"ל שגם הוא פסק כדברי רבינו ומלבד זה כיון דהוי אפוקי ממונא דהיינו להוציא העישור מן הנכסים ואח"כ לחלוק בשוה דהא אין כאן יורשים אחרים דבעי ראיה וחוזק גדול ומש"ה פסקו כתלמוד דידן ודו"ק היטב. ודע שהתוס' ז"ל נסתפקו אי איכא עשרה בנות דליכא ריוח ביתא מהו ע"כ פי' דאיכא עשרה בנות ובן ונשאת הגדולה ולא הספיקה הסמוכה לה לגבות עד שמת הבן דנמצ' דבין בטענ' עישור נכסי כדרך שלקחה הראשונה ובין בתורת ירושה ה"ז לוקחת עישור הנכסים בהכרח וטעמא דאמרינן בגמ' דשניה ויתרה העישור אינו אלא משום ריוח ביתא כלומר דאגב שמשתכרת במה שיורשת ביותר מוחלת העישור משא"כ הכא ומסתמיות לשון רבינו והפוסקים ז"ל נראה דאין שום חילוק בדבר בין [אם] יהיו שתי אחיות ובן ובין אם יהיו עשרה דלא פלוג רבנן וכן יש להוכיח קצת ממ"ש בפ' נערה דנ"ב ואימא היכא דכתב אב ליכתוב בעל היכא דלא כתב אב לא ליכתוב בעל ומתרץ לא פלוג רבנן וכו' בת בין הבנות תירות ומתרץ לא פלוג רבנן הרי שכשאמרו חז"ל דין א' לא פלוג לפי מציאות אף שבטל הטעם כדאיתא התם וסתמא אמרו ולא פלוג. אמנם ראיתי להר"ן ז"ל שכתב על דברי התוס' הנ"ל וז"ל מ"מ משמע דהיכא דשעבד הבן נוטלת עישור שאילו נידון אותה כיורשת לא תטול כלום ומדין עישור מוציאין לפרנסתה ונמצא שאין בירושה ריוח אלא הפסד וכו' ע"כ נראה מדבריו דפלוג רבנן לענין זה לעשותה כנוטלת עישור. אך י"ל דכיון דקאי על דברי התוס' שנסתפקו בדבר אינו מן התימה דלענין זה נאמר דעשאוה כנוטלת עישור ועוד דהכא איכא הפסד גמור וכמו שדקדק הר"ן ז"ל ולפי דרכינו ג"כ י"ל דאה"נ דלא פלוג. אך לענין שעבוד נכסים לזולתן בזה לא דיברו חז"ל כי לא אמרו כן אלא לענין הנכסים שיש בעין לענין חלוקתם של האחין אבל בחוץ להם נידון כפי הראוי ודו"ק:

ולא הספיקה השניה לגבות. מדנקט הך לישנא ולא כתב ולא הספיקה שניה להנשא וגם לשון הגמ' הוא ולא הספיקה הראשונה ליטול מזה משמע שאף אם נשאת ולא גבתה ה"ז מחלה ואינה גובה עוד דאין הדבר תלוי אלא בגבייה דוקא אך לא מצאתי ברור זה בפוסקים ז"ל ע"ע: