מעשה רקח על הלכות אישות ב:כה

הרי הוא כזכר ודאי ואם נמצא נקבה הרי הוא נקבה. כ"כ בדפוס ויניציא אבל בש"נ ואחת מהם כ"י אין שם תיבת ודאי כלל אמנם בנ"א כ"י כתוב תיבת ודאי בין בחלוקת הזכר בין בחלוקת הנקבה:

הרי הן בחזקת גדולים. הנה הראב"ד ז"ל הבין דבלא סימנים קאמר ובאמת דאפשר לפרש דברי רבינו בהרבה פנים וכמ"ש ה"ה ז"ל אמנם הצד הראשון שהזכיר נלע"ד יותר דהיינו דכיון שרבי' פוסק שטומטום ואנדרוגינוס הם ספק זכר ספק נקבה אם כן מורה שיש להם שהרי הצד השוה שבזכרים ונקבות הוא שיש להם סימנים ואלו לא נסתפק לנו בסימנים זולתי אם הם זכרים או נקבות או זה זכר או זה נקבה וכיון שכן דין הוא להטיל עליהם חומרי איש וחומרי אשה ולכן כתב רבינו שכשהגיעו לי"ב ויום אחד נדון אותם כגדולים לפי שמאז מתחילין החומרות לדונו כנקבה ומי"ג ויום אחד גם כזכר וכנקבה וממילא דבשנה זו הם פטורים ודאי מכל המצות שהנשים פטורות שהרי עדין לא הגיעו לפרק חומ'ר בקו'דש לדונם כזכרים בני חיובא ומעתה סרה תלונת ה"ה ז"ל שהקשה דאיך אפשר לחייבם בשנה זו אפילו במצות שהנשים פטורות כיון שעדין אינם בני חיוב של זכרים וכו' ע"כ. ומכ"ש שהקשה קושיא זו גם על הראב"ד ז"ל דבעי סימנים דוקא והדברים מוכיחין מצד עצמן שאין בהם קושי זה כלל תדע עוד דאם איתא כמו שהבין הרב המגיד ז"ל למה לא הקשה על רבינו דמהיכן הוציא דין זה דטומטום ואנדרוגינוס תורה חדשה יש להם משונית משאר זכרים ונקבות דעלמא שהזכר בן י"ג והנקבה בת י"ב ואלה יתחייבו בני י"ב אפילו במה שהזכרים חייבים מבני י"ג ותו למה לא הוקשה עליו דפליג מדידיה אדידיה דממ"ש כאן מוכח דבריה בפני עצמה הם וחייבים בכל המצות כזכרים גדולים וממ"ש לעיל דהוו ס' זכר ספק נקבה משמע שנותנים עליהם חומרי זכר וחומרי נקבה ותו לא וממ"ש כאן משמע דחמירי משאר זכרים דעלמא שלא נתחייבו במצוות עד י"ג ואלו בני י"ב אלא הדבר פשוט כמו שכתבתי והוצרכתי לכל זה מפני ששמעתי מחזיקים בקושיית ה"ה ז"ל מתוך לשון רבינו וכו' ולעד"ן דברים פשוטים. ושוב ראיתי להרל"מ שגם הוא הוקשה לו זאת הקושיא ע"ע שהוא פשוט הרבה: