מעשה רקח על הלכות אישות יט:ז

מי שהיה נשוי וכו'. שם דצ"א ומדכתב רבינו ומתה אחת מהם בחייו וכו' נראה דאם לא מתה השניה אין כאן כתובת ב"ד כלל וכדעת הגאונים ז"ל אך הה"מ ז"ל חלק עליהם דאין זה עיקר אלא בכל גווני נוטלין בני הראשונה וכן העלו הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ. ולא נרגש הרב ז"ל מדיוק דברי רבינו כנז'. וראיתי בס' דינא דחיי דף מ"ב ע"ד שכתב דמאי דנקט רבינו מתה אחת מהם בחייו והשנית אחרי מותו משום שרצה להשמיענו דאם לא נשבעה השנייה שבועת אלמנה קודם שתמות שבני הראשונה יורשין כתובת אימן והשאר חולקין בשוה ובני השניה אינן נוטלין כתובת אימן כיון שלא נשבעה והן אינן יכולין לישבע שאין אדם מוריש שבועה לבניו וזה הדין לא היה יכול להשמיענו אלא כשמתה גם השניה אבל לא בחייה אבל אה"נ דאפי' בחייה בני הראשונה נוטלין כתובת ב"ד וראיה לדבר וכו' ע"ש ומלבד שהכרח ישר הוא זה עוד ניתן ליאמר עפ"י דברי הפוסקים שהזכיר הרב לעיל ע"ש: