מעשה רקח על הלכות אישות יב:ד

ועוד תקנו וכו'. דף נ"ח נתבארו דברי רבינו ועיין להרל"מ ז"ל במ"ב. ומ"ש לפיכך וכו' כתב ה"ה בשם המפרשי' ז"ל שלא אמרו אלא שיכולה להפקיע עצמה ממלאכה שמרווחת בה כגון טווה בצמר שאינה לצורך הבית אבל טוחנת ואופה ומבשלת ועושה כל צרכי הבית כמו אם היתה ניזונת ע"כ ודברי רבינו סתומים וכבר ידוע דהתוס' והרא"ש ז"ל ס"ל דפטורה מן הכל זולת מזיגת הכוס והרחצת פניו והצעת המטה ועיין להרב"י סימן פ' שדקדק ממ"ש רבינו פכ"א דין יו"ד ע"ש דס"ל כפי' ה"ה ז"ל אך המעיין שם יראה שאינו מוכרח. ודע שראיתי להכנ"הג סי' ס"ט שכ' וז"ל לפיכך אם אמרה האשה וכו' א"ה מלשון זה נ"ל לדקדק דדוקא בדאמר' איני ניזונת ואיני עושה שומעי' לה אבל אם היא עושה אלא שאומרת איני ניזונת ואיני נותנת אין שומעים לה אבל מה אעשה שלא מצאתי חילוק זה בשום פוסק ע"כ. ואחרי המחילה הראויה אם באנו לדקדק נאמר בהפך דאיני עושה דקאמרה קאי לאיני ניזונת דהיינו כלפי הבעל ויותר יש לתמוה במ"ש שלא מצא חילוק זה והרי רש"י ז"ל כתב וז"ל איני עושה לך כלום אלא לעצמי הרי דרצונה לעשות אלא שאינה רוצה ליתנם לבעלה והכי מסתברא דהרי צריכה להתפרנס ומ"ש בס"ר ירושתו לכתובתה בנ"א כ"י ירושת כתובתה:

שמא לא יספיקו וכו'. כתב הכנ"הג בשם ריא"ז ז"ל דאם יכולה להסתפק במעשה ידיה יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך וכו' ע"כ וממ"ש רבינו ומפני תקנה זו וכו' נראה דאין לחלק: