מעשה רקח על הלכות מקואות ט

אע"פ שהן שאובין. נראה שפירושו דאע"פ שנשאבו בידים דאל"כ הרי סתם בורות שחין ומערות אינן אלא מי גשמים כשרים ומ"מ מן הדין שכתב אח"כ במי תמצית נראין הדברים כפשוטן:

ומטביל בהם את המים שנטמאו. הכי משמע בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"א והוא דבר חידוש דתהני השקה במקוה שאין בו ארבעים סאה:

חוץ מן הזב הזכר וכו'. פשוט הוא משום דכתיב ביה במים חיים וכמ"ש רבינו לעיל פ"א הל' ה':

שהמעיין אין למימיו שיעור וכו'. הר"ש והגהות הרא"ש ז"ל כתבו דאף דמעיין מטהר בכל שהוא מ"מ בעינן שהנטבל יעלה כל גופו במים מדכתיב את כל בשרו ורבינו לא ביאר הדבר ונראה דלא פליג ההא:

(ע"כ מה שנמצא כתוב מחלק שלישי וחבל על דאבדין ולא משתכחין.)