מעשה רקח על הלכות מקואות ו:י

וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים וכו'. איני יודע לשער איך נטמאת זאת התרומה במים השאובין וכי מים שאובין הם טמאים מצד עצמן וחז"ל לא גזרו אלא לבא ראשו ורובו במים שאובין שיטמא את התרומה אם נגע בה וכמ"ש רבינו פ"ט דשאר אבות הטומאות אבל שהמים עצמן יטמאו את התרומה לא מצינו ואם כוונת רבינו כדברי רש"י ז"ל דאחר שטבל הטמא טימא את המים אין זה לענין ככר של תרומה והיותר קשה דהך דככר של תרומה מתניא התם במכות דף ד' באידך ברייתא אחבית של יין והטעם מפני שאין שום משקה מטהר במקוה אלא דע"י השקה בעלמא יתטהרו וכמ"ש רבינו פ"ב דטומאת אוכלין הל' כ"א וכ"ב והן הן דברי התוס' ז"ל שם דבמים לא יתכן דהא תנן מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו ופסקו רבינו פ"ד דהלכות יו"ט הל' י"ז וגם המל"מ ז"ל הניח דברי רבינו בצ"ע, והיותר תמוה על מרן ז"ל שהביא הברייתא הראשונה ופי' רש"י ז"ל ולא נרגש מכל זה וגם דככר של תרומה לא איתנהי בהך ברייתא דמים: