מעשה רקח על הלכות מקואות ה:ד

אם ידוע שנפל לתוכו וכו'. כתב מרן ז"ל בשם הרא"ש ז"ל דמשמע דדוקא בידוע אבל בספק פסול ע"כ ודבריו תמוהים חדא דגם מדברי רבינו משמע כן דמדכתב ואם לאו פסול משמעותו דאינו ידוע דהיינו ספק ועוד הקשה התוס' יו"ט ז"ל דאדרבה הרא"ש דקדק כן להוכיח דכולו שאוב הוי מדאורייתא כסברת רשב"ם בפרק מרובה ששם דקדק כן מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו לתוכו מ' סאה עד שלא הגיעו לגומא וכו' ורבינו ס"ל דכולו שאוב אינו אלא מדברי סופרים גמור כמ"ש לעיל פ"ד הל' ב' וכבר עמדתי על זה לענ"ד שם אמנם עכשיו נראה לומר דדעת רבינו דאף שהוא מד"ס מ"מ כיון דדרשוהו חז"ל בתורת כהנים בהיקשא אהני לן לפסוק בספיקו לחומרא כפי הענין שנראה לחז"ל ובזה יתיישבו ג"כ דברי מרן ז"ל. ועיי"ש בדברי הרא"ש ז"ל שהביא כמה ראיות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: