מעשה רקח על הלכות דעות ג:ב

כיצד מי שהיה בשרו חם לא יאכל בשר ולא דבש. נראה פירושו שלא ירבה מהם או שלא ירגיל עצמו בהם דהא איכא יו"ט דכתיב ביה ושמחת בחגך וקי"ל דאין שמחה אלא בבשר וראית הפסוק תוכיח אכול דבש הרבות לא טוב משלי כ"ה:

וכן כשיבעול. על מה שהשיג הראב"ד ז"ל וכן למצות העונה אם היא מקפדת וכתב מרן ז"ל דלא דבר רבינו אלא בדברים שעושה ברצונו בלא חיוב ע"כ והוא מוכרח דאיכא נמי כשהוא צריך מצד פן יבא לידי קרי על ידי שום הרהור קל וכעין עובדא דתבעה לאתתיה דאיתא בש"ס או לסיבה אחרת וכי נקשה על רבינו דלמה לא הביאו. דממ"ש אלא בכל עת שידע שהוא צריך אין במשמעותו דבר זה אלא מצד כבידות אבריו ועל צד הרפואה כמו שסיים אלא ודאי דבר פשוט נראה דלא נתכוון רבינו אלא בדברי הרשות אמנם במה שנתחייבנו הן מצד חיוב העונה הן מצד מניעת החטא ח"ו אין שום ס"ד ולא ירדתי לתכלית השגת הראב"ד ז"ל בזה כלל: