מעשה רקח על הלכות דעות א:ה

ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים וכו' שנאמר והלכת בדרכיו. איכא למידק דמהך קרא משמע קצת שהיא מידה לפנים משורת הדין דהא כל מידותיו ב"ה עמנו הם כן כמשמעות הי"ג מידות וכו' ובפרק הגוזל (בבא קמא דף ק') אקרא דוהודעת להם את הדרך אשר ילכו בה וכו' דריש אשר יעשון זו לפנים משורת הדין ואיתא נמי בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף ל') ומוכח שדרכיו ב"ה גם כן הם לפנים משורת הדין כיון שכן מצוה לבניו ובשלהי השוכר את האומנין אייתיהו נמי מקרא דלמען תלך בדרך טובים ופירש רש"י ז"ל לפנים משורת הדין ואם כן אינו דרך בינוני ותו דרבינו קעסיק בלפנים משורת הדין והיכי כתב דרכים האלו הבינונים ואפשר דהך בינוני היינו לאפוקי הקצה האחרון וכל עוד שלא הגיע לאחד מהשני קצוות נקרא בינוני אלא שאינו בינוני שקול ומ"ש לעיל היינו לסתם בני אדם וכו' ולפי פירוש זה צ"ל דמ"ש לקמיה וכיצד ירגיל אדם עצמו בדיעות אלו עד שיקבעו בו יעשה וישנה וישלש וכו' ע"פ הדיעות האמצעיות וכו' דר"ל שירגיל עצמו תחילה לדרך האמצעי שוה כדי שאז בנקל יטה עצמו לבינוני שאינו שוה דהיינו חסיד דאל"כ אלא שהיא הבינונית שוה למה כתב וכיצד ירגיל וכו' דמלתא דפשיטא היא אלא נראה כמ"ש דשני מינין יש אחת לסתם בני אדם והיא מידת החכמה ואחרת מידת החסיד מקרא דוהלכת בדרכיו ולפ"ז מדוקדק דלעיל כתב לפיכך צוו חכמים וכאן כתב ומצווין אנו וכו'. ואם איתא מלבד הכפל הו"ל לכתוב זה לעיל כשסיים המידה בינונית אלא נראה כמ"ש דסתם בני אדם יש להם להתנהג במידת בינונית לנוהג של העולם ושלימות גופו ולהיותר מתחסדים שכל ישראל ראוים לאותה איצטלא אנו מצווים ללכת בדרכיו שהיא לפנים משורת הדין כדמוכח מעובדא דהנך שקולאי גבי רבא בר בר חנה. אכן שמעתי מגמגמים על הענין ומפרשים דברי רבינו כפשוטן דדרך בינוני שקול קאמר דהיינו והלכת בדרכיו דסוף כל סוף אף דאריך אפיה גבי דיליה והאומר הקב"ה וותרן וכו' ושכן משמעות דבריו לקמיה ואין לי מה להשיב ע"פ דברי רבינו יען יש פנים לכאן ולכאן: