מעשה רקח על הלכות תרומות ט:ז

ישראל ששכר בהמה מכהן וכו'. לשון המשנה כרשיני תרומה מאכילין אותם לבהמה ולחיה ולתרנגולים ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה וכו' ופי' הרע"ב כרשיני תרומה עיקרם למאכל בהמה דאי עיקרם למאכל אדם היה אסור להאכילן לבהמה וכו' ע"כ וכן כתב הר"ש ז"ל שם והביא לשון התורת כהנים הם יאכלו הם אוכלים ואין הבהמה אוכלת יכול לא תאכל בכרשינים ת"ל נפש ע"כ וכ"כ התוס' שם ביבמות דף ס"ו ד"ה כרשיני תרומה אמר ר"י דעיקרם קיימי למאכל בהמה דאל"כ היה אסור ליתנן לבהמה משום הפסד קדשים ע"כ אלא דקשה קצת דמאי איריא מר"י הוה מצו לאתויי מהתו"כ ואיך שיהיה קשה על רבינו למה לא הזכיר כרשינים בכל אלו הדינים גם בריש פ"ו כשהזכיר היתר אכילת תרומה לבהמה לא ביאר וכבר נרגש המל"מ ז"ל שם ולא תירץ כלום ומאי דאפשר לומר דרבינו לא רצה לבארו לרוב פשיטותו שהרי דין הפסד התרומה פשוט ויוצא מכמה משניות כמ"ש רבינו פי"א ואפילו פיטום השמן שהוא למעליותא נאסר מטעם זה כמ"ש שם הל' ג' גם בגידולי תרומה פסק שם בסוף הפרק דאם דש החטים של תרומה תולה כפיפה בצואר הבהמה כדי שלא תאכל בתרומה ובין בכהן בין בישראל קאמר כסתם מתניתין פ"ט. אף דראיתי להרע"ב ז"ל שם שפירש שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן ע"כ דמשמע דאם היתה של כהן היה מותר וזה סותר למ"ש הוא עצמו בפי"א ותמהתי על התוס' יו"ט איך לא נתעורר בזה ויש לידחק ודו"ק. שוב מצאתי לרבינו פ"ה דשמיטה ויובל הל' ה' שפסק שהפירות המיוחדים למאכל אדם אין מאכילין אותם לבהמה והדברים ק"ו לתרומה שהרי היא במיתה: