מעשה רקח על הלכות תרומות ז:כ

נשא שניה וכו'. מרן ז"ל כתב וז"ל בפרק הבא על יבמתו אמרינן דלר' יוחנן משתמרת לביאה פסולה דרבנן אוכלת ומ"מ איני יודע מנין לנו בנשואה ממש לומר כן ועוד מנין לנו דעבדי צאן ברזל שלה יאכלו ע"כ. ואפשר דכיון דאפי' מחייבי לאוין אוכלת משום דתפסי בה קדושין כ"ש שניה דמדאורייתא שריא ליה ומינה דעבדי צאן ברזל יש להם לאכול דומיא לחייבי לאוין שהקדים וכ"ש הוא כאמור. שוב מצאתי בירושלמי פי"א דכתובות דתני להדיא רבי ראובן בעא קומי רבי מנא עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה אמר ליה שתוק ויפה לך וכו' היא אוכלת עבדיה אינן אוכלין ע"כ. ומכאן נראה פשוט שהוציאו רבינו ומדקמתמה וא"ל שתוק ויפה לך משמע ליה לרבינו דבעבדי צאן ברזל קאמר דאילו עבדי מלוג אין כאן תמיהא דהא מתניתין דאלמנה לכהן גדול יוכיח דאף שהיא אוכלת עבדי מלוג אינן אוכלין אלא ודאי דבעבדי צאן ברזל קאמר וצדקו דברי רבינו ומעין זה מצאתי שכתב שם הרב שדה יהושע ז"ל ונכון: