מעשה רקח על הלכות תרומות ז:יז

עבד של שותפין וכו' אינו מאכיל. לשון יתר הוא ונראה דיש למוחקו אי נמי להגיה הרי זה וכו' ועיקר הדין בתורת כהנים ומפקי לה מכי כספו הוא אמנם בירושלמי שלהי תרומה קאמר דאפילו יש לו לישראל אחד ממאה שבו ומפיק לה מדכתיב כי יקנה נפש ורבינו לא חש לפרש כי פשוט הוא:

וכל המאכיל בתרומה וכו'. למה שתמה מרן ז"ל דבפ"א פסק כריש לקיש דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן וצ"ע עכ"ל. יתיישב קצת עם מ"ש מרן גופיה שם ודברי הסמ"ג ז"ל שהביא הוא עצמו שם דלר' יוחנן הוי תרומה דרבנן לרבנן והוי הלכה כמותו לגבי ר"ל ע"כ. גם התוס' שם ד"ה אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש וכו' כתבו דאע"ג דר"י גופיה אית ליה לקמן דלרבנן תרומה בזה"ז דרבנן הכא אליבא דרבי יוסי קיימי וכו' ע"כ. גם המל"מ ז"ל האריך בזה ובהסכמה עלה דאף בתרומה בזה"ז דרבנן הרי היא כשל תורה לכל חקתיה זולת בתערובתה וכו' עיי"ש והרואה יראה שעדיין הוא מגומגם: