מעשה רקח על הלכות תרומות ה:כב

וכן התורם קישות וכו'. בס' כתב יד קדמון מצאתי כתוב וז"ל שמא תאמר מה בין קשות מרה שאתה מחייבו בתרומה לשקדים המרים שהם פטורים יראה הטעם ששקדים המרים מין בפני עצמו הוא שתולדתו בכך אבל קשות תולדה שלה מתוקה אלא שלאיזו סיבה נתחדש בה מרירות והראיה מה שחבר עמו אבטיח ונמצא סרוח ולפיכך חייבים ואינו מן הפטור על החיוב אלא שהוא מן הרע על היפה ותרומתו תרומה אלא שחוזר ותורם ואע"פ שדרך כלל אמרו במסכת תרומות התורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה ולא אמרו שיחזור ויתרום פירשו בו שכל שהוא מתכוין לכך תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום אבל כל שדעתו לתרום מן היפה ונמצאת רעה הואיל ובטעות הופרש צריך לחזור ולתרום וזהו לשון ונמצאת מרה אלא שמ"מ תרומתו תרומה שהרי כשידע בכך ג"כ תרומתו תרומה ויש שואלים א"כ היאך אמרו במס' תרומות בתורם חבית של יין על יין ונמצא חומץ שאם ידע שהיתה חומץ עד שלא נתרמה אינו תרומה והלא יין וחומץ אחד הוא וא"ת שיין וחומץ שני מינין הן כמו שביארנו לענין תערובת יין נסך ומה תאמר לדעת גדולי המחברים שעשאוהו לענין י"נ שני מינין ולענין תורם מזה על זה כתבו הם בפירוש שהם מין אחד ואעפ"כ פסקו שאם היתה חומץ בשעת הפרשה אינו תרומה ואין זה אלא מן הרע על היפה ונראין הדברים שהיין כבר בדקו ומצאו יין והיה סבור שבשעת ההפרשה היה יין ומאחר שבדק וגילה בדעתו שאינו רוצה אלא ביפה וטעה ונזדמן לו רע אינה תרומה אבל בקשות אע"פ שמ"מ הוא היה סבור בה שאינה מרה מ"מ לא גילה דעתו בכך מאיר"י בקדושין: