מעשה רקח על הלכות תרומות ב:י

ומנין יודע וכו'. במתניתין פ"ק דמעשרות תנן התלתן משתצמח התבואה והזתים משיכניסו שליש ורבינו פ"ב דמעשרות הל' ה' כתב התלתן משתהיה זרעה ראוי לצמיחה אם נזרע וכיון ששיעור השליש היינו שזורעו ומצמיח אמאי לא תני ליה להתלתן בהדי תבואה וזתים ומדקתני שיעורא לתלתן ושיעורא לזתים ותבואה משמע דלאו כי הדדי נינהו ובתוס' יו"ט ז"ל פ"ק דתרומות ראיתי שהקשה קושיא זו על הרע"ב ז"ל וגם על הירושלמי עצמו שמשם הוציאו רבינו והוסיף עוד דבר"ה דף י"ב לא מצי יהיב סימנא על הבאת שליש אלא קאמר דקים להו ואם איתא דהבבלי ס"ל כהירושלמי הא איכא מוכיח על השליש וכו' והניחה בצ"ע. אך לענ"ד נראה בעיקר הקושיא ע"פ מ"ש רבינו פ"ק דמעשרות וז"ל תלתן כדי שתצמח וכו' עניינו שיהיה זה התלתן כל כך קשה ומבושל שיהא צומח כשיזרעו אותו ע"כ משמע שהתלתן אין שיעורו בשליש כשאר תבואה לשיצמח אלא בעי טפי וזהו מ"ש שיהיה כל כך קשה ומבושל וכו'. ודבר זה נראה לענ"ד שהוא מוכרח מצד עצמו שהרי בירושלמי אמרו התלתן כדי שתצמיח כיני מתניתא כדי שתזרע ותצמיח ובתר הכי אמרו א"ר זעירא כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח ע"כ וזה ודאי קאי אתבואה וזתים דקתני מתני' מוכרח שהתלתן אין שיעורו בשליש אלא דקצת קשה דאי ילפינן מהאי קרא דרבי זעירא אמאי קתני שיעורין אחרים בשאר פירות במתני' כיון דעכ"פ בעינן שליש לכל המתעשרין שהוא כדי שתצמח וי"ל על פי מ"ש בתלתן דדוקא בזתים ותבואה הוא דאמרינן דשליש בישולן מזריע ומצמיח אבל שאר פירות האילן בעי טפי והתוס' שם בר"ה כתבו דכל הנך שיעורין הוא הבאת שליש שלהם והוא מכוון למ"ש שבח לקל יתברך וגם שם הזכירו דברי רבי זעירא הנ"ל משמע שהבינו בפשיטות דזה הירושלמי לא פליג אגמרא דידן כלל אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ועל דרך שכתב מרן פ"ד הל' ט' ד"ה האומר וכו' ודו"ק: