מעשה רקח על הלכות תרומות ב:א

כל אוכל אדם וכו'. כתב מרן ז"ל שאע"פ שכתוב דגן תירוש ויצהר סובר רבינו דלאו דוקא אלא הוא הדין לכל דדמי להו ופשטא דלישנא דירושלמי בריש מעשרות ודספרי פרשת עשר תעשר מסייעא ליה וכו' ע"כ. נ"ב מהירושלמי יש קצת הוכחה אמנם מהספרי איני יודע מה הוכחה יש שהרי ריבה התם אפילו ירקות דלכו"ע הם דרבנן ומ"ש דלישנא דגמרא דריש פרק כיצד מברכין הכי הוא מעשר אילן דבארץ גופה מדרבנן ע"כ אין משם הכרח דהתם קאי אדברי ר' עקיבא גבי צלף דידוע שהוא פרי גרוע ואין תרומתו אלא מדרבנן וכ"כ מרן גופיה פ"א דמעשר שני הל' ג' עיי"ש והמל"מ ז"ל הקשה מההיא דבכורות דף נ"ד דמוכח התם דמאי דלא כתיב בתורה אין חיובו כי אם מדרבנן וצ"ע עכ"ל. וגם מהא לא איריא דהתם סתמא קאמר ושני מינין בעלמא מנלן וכו' ולדעת רבינו הכוונה לאותם שאינן דומין לדגן תירוש ויצהר והילך ראיה עצומה לדעת רבינו שהזכירו התוס' שם ממתני' דפרה דקתני דבילה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת וכו' והאוכלה במיתה ע"כ מדחייב עליה מיתה מוכרח שתרומת התאנים היא מדאורייתא ומסכים [ו]הולך עם הסוגייאות שהזכיר מרן ז"ל דתאנה חייבת מן התורה. שוב ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל פ"א דפרה שגם הוא הביא סיוע לדברי רבינו מאותה משנה ולשיטת הראב"ד והתוס' ורש"י ז"ל צריך לידחק דמיתה לאו דוקא כמ"ש התוס' שם: