מעשה רקח על הלכות תרומות טו:ט

הכובש ירק וכו'. מתני' פ"י כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית וכו' ורבינו העתיק הכובש ירק וידוע דתרומת ירק אינה אלא מדרבנן לכו"ע ואפשר שנתכוון דלפי שתרומתן דרבנן לכך הקילו בכבישה ולא החמירו אלא בדבר חריף כגון בצלים וחציר ושומין משא"כ בשביעית דקאי אדיניה לאסור הכבישה וכדתנן בפ"ט הכובש ג' כבשים וכו' גם בספ"ז ורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' גם ידוע דשביעית אוסרת בכל שהוא משא"כ תרומה דעולה במאה ואחד ומלבד זה הרי רבינו פסק בפ"ז דשמיטה ויובל כרבן גמליאל גבי הכובש ג' כבשים ובסוף אותו פרק פסק לדין הורד דידוע שמתוך חריפות ריחו קולט הכבישה אלא דעדיין קשה דבירושלמי אהך מתני' דכל הנכבשים וכו' תני אמר רבי יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקים כבוש כרותח ע"כ. וכן הקשה התוס' יו"ט ז"ל והניחו בצ"ע עיי"ש. ולענ"ד נראה דדרכו של רבינו להעתיק לשון המשנה ומה שיפורש בה יפורש בדבריו ותו דמשמע כפי התלמוד שלנו דרבי יוחנן ס"ל דכבוש אינו כרותח בפ' כל הבשר (חולין דף קי"א) וכמו שהביא התוס' יו"ט ז"ל שם ולענין שאר תמיהותיו עיין בס' הון עשיר ז"ל וס' בית דוד נר"ו: