מעשה רקח על הלכות תרומות טו:כא

לפיכך דין ארבעתם וכו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי כתב מרן ז"ל במשנה רפ"ב דערלה והתוס' יו"ט ז"ל כתב שם דהא דמחמרינן בתרומת מעשר של דמאי כתב הר"ש ז"ל בשם הירושלמי דר' מאיר היא דמחמיר בדבריהם כדברי תורה וכו' ומשו"ה הרמב"ם בחבורו פט"ו דמאכלות אסורות השמיט של דמאי ע"כ ובפ"ד דבבא מציעא האריך להכריח דבר זה וחלק על מרן ז"ל שציין בפ"י מההיא דפרק הזהב ע"כ. וכבר כתבתי שם דהדין עם מרן ז"ל דאין לו לרבינו להניח הבבלי ולתפוס הירושלמי ועוד ידוע דרכו של רבינו דהיכא דאין נפקותא לענין דינא נקט הטעם שנראה לו יותר אף שאינו פוסק כאותו תנא ומ"ש דמשו"ה השמיט רבינו פט"ו דמאכלות אסורות דתרומת מעשר ההיא דת"מ של דמאי אחר המחילה זה אינו דכיון דביאר הדין להדיא בפרקין וכפלו בפ"י כמ"ש שם איך יתכן ששם יכתוב בהיפך אלא האמת ברור כשמש ששם כתב סתם משום דלא נחית התם אלא להודיענו השיעורין שנתנו חז"ל לאיסורין ולכך כתב תרומה ותרומת מעשר שכולל בו בין של ודאי בין של דמאי ולא חש לבאר מפני שכבר ביארו במקומו באלו השני פרקים ואלו היה מדקדק התוס' יו"ט ז"ל הדברים והיה מזכיר דברי רבינו כאן לא היה כותב מ"ש. גם הרמ"ז ז"ל וס' בית דוד נר"ו שתירצו קושית התוס' יו"ט ז"ל לא ראו דברי רבינו אלה: