מעשה רקח על הלכות תרומות יג:ו

סאה תרומה וכו' אם ידע וכו'. משנה פ"ה סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה ור' שמעון מתיר ובירושלמי ר' שמעון אומר ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרין הרמתה מקדשתה ע"כ. ובתוספתא פ"ו סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה ור"ש מתיר אמר ר' אלעזר ברבי שמעון במה דברים אמורים בזמן שלא ידע בה ואח"כ נפלה אבל אם ידע בה ואח"כ נפלה אחרת ה"ז מותרת שכבר היה לה להעלות ע"כ ומלישנא דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון ולא קאמר ר"א בר"ש אומר משמע דלא פליג אלא אתא לפרושי דעל כרחך לא אסר הת"ק אלא בלא ידע בה דהו"ל כאילו נפלו שתיהם כאחד אבל אם ידע בה אפי' ת"ק יודה דה"ז מותרת וכיון שכן פליג אירושלמי דמפרש דלר"ש ידיעתה מקדשתה ולרבנן הרמתה מקדשתה וכן נראה מדברי רבינו בפירוש המשנה שכתב וז"ל נתבאר בתוספתא כי אמרם ה"ז אסור כשלא ידע בנפילת ראשון אלא אחר שנפלה הסאה השנית וכאילו נפלו הסאתים במאה שיהיה הכל מדומע ובזו ההלכה חלק ר"ש אבל כשנפלה וכו' ואין הלכה כר"ש ע"כ הרי שהבין ז"ל דברי ר"א בר"ש בתוספתא כאשר כתבנו דלפרש דברי הת"ק אתא והוא מכוון למה שפסק בחיבורו.

אמנם הרע"ב והר"ש ז"ל נמשכו אחר דברי הירושלמי שהרי כתבו דבשלא נודע לו נפילת ראשונה עד שנפלה שניה מודה ר"ש דכמאן דנפלו בבת אחת דמי כי פליג היכא דנודע לו בנתים וכו' ע"כ וידוע דהראב"ד ז"ל חלק על רבינו דהיכי פסק כר"א בר"ש דהוי יחידאה וכו' אלא דלכאורה דבריו קשים לשמוע דאם הוא מפרש דר"א בר"ש לא אתא לפרושי דברי ת"ק אלא דברי ר"ש זה לא יתכן דאיך יאמר דר"ש המתיר בשלא נודע איירי דמשמע אבל אם נודע מודה לת"ק וכלפי לייא הוא ואי ס"ל להראב"ד ז"ל דסברא שלישית היא היה לו לומר ר"א בר"ש אומר דאז הוה משמע דפליג אלא דלזה י"ל ע"פ הכלל דבמה לחלוק ואימתי לפרש ואיך שיהיה מבואר מהאמור דהירושלמי פליג אתוספתא בהכרח וכיון שכן יש לתמוה על מרן ז"ל שהזכיר שניהם על דברי רבינו ולא עוד אלא שתמה על רבינו דלמה לא פירש דר"א בר"ש לפרושי מילתא דר"ש הוא ולא לרבנן וכדמשמע בירושלמי (ומ"ש שם דהא כ"ש טעות סופר הוא וצ"ל דהא ר"א בר"ש) ע"כ ותמיהא מילתא דאיך הוה אפשר לפרש דר"א בר"ש אתא לפרושי דברי ר"ש דודאי אין לו משמעות כנז"ל והוא מבואר הרבה. והנה ראיתי להר"ש ז"ל שסיים על זאת התוספתא וחכמים אומרים הרמתה מקדשתה ע"כ משמע קצת שכך היתה גירסתו בתוספתא וכדי שלא נקשה דחכמים היינו ת"ק צ"ל כמ"ש דר' אלעזר בר' שמעון לפרושי מלתייהו דת"ק אתא וגם זה לא יתכן דא"כ הו"ל היפך הירושלמי להדיא והוא הזכיר שם הירושלמי עיין עליו.

ואיך שיהיה עלה בידינו דרבינו פוסק כהתוספתא דר"א בר"ש לפרושי מילתא דת"ק אתא ופסק כת"ק דהוו רבים לגבי דר"ש מכוון למ"ש בפירוש המשנה וראיתי להפר"ח ביו"ד סימן צ"ט ס"ק כ"א שכתב שהירושלמי מוכיח כדברי הראב"ד ז"ל וזה קשה דא"כ ר"א בר"ש שהיא סברא שלישית לדעת הראב"ד היינו ר"ש לפי פי' הירושלמי דקאמר דר"ש אזיל בתר ידיעה ותו קשה למה שכתב שם דרבינו פוסק כאן כר"ש דמלבד השגת הראב"ד קשה תו דהוי היפך מ"ש בפירוש המשנה שכתב שם להדיא דאין הלכה כר"ש וממה שכתבנו תבין דהמחוור בכוונת רבינו כמו שכתבנו שבח להשי"ת: