מעשה רקח על הלכות תרומות יא:כב

והמדומע ותוספת תרומה וכו'. המל"מ ז"ל כתב וז"ל לא ידעתי מהו ונ"ל שהוא טעות סופר והגירסא הנכונה היא ותשלומי תרומה דהיינו מי שאכל תרומה בשוגג דקי"ל דתשלומי תרומה לכל דבר חוץ שאם נזרעו גדוליו חולין כמ"ש רבינו לעיל פ"י הל' ט"ו ע"כ ויש לתמוה על דבריו אלה איך לא ראה שרבינו לא הוליד זה מדעתו אלא מהמשנה דפ"ט דתרומות דקתני מדומע ובתוספתא פ"ח דקתני תוספת התרומה ואיך לא השגיח ז"ל בדברי מרן ז"ל שציינו משם ואם קושייתו היא דלמה לא מנה רבינו תשלומי תרומה הדבר מבואר שכיון שכבר הזכירו שם מה לו לכפול הדברים ואם רצה להגיה הו"ל להגיה התוספתא ולא בדברי רבינו:

אסור לטמא את התרומה וכו'. הנה ראיתי להרב בן חביב בס' שמות בארץ בכפות תמרים דף כ"ד שהקשה על רבינו מהסוגיא דהתם דף ל"ה דאמתני' דשל תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר איפליגו אמוראי בטעמא חד אמר מפני שמכשירה ופי' רש"י דאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה וחד אמר מפני שמפסידה מאי בינייהו כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה החיצונה למ"ד מפני שמכשירה איכא למ"ד מפני שמפסידה ליכא ע"כ. והתוס' ז"ל כתבו דהוה מצי למימר דאיכא ביניהו כשכבר הוכשר ע"כ ורבינו פ"ח דהל' לולב פסק כמ"ד מפני שמכשירה ובפרקין אסר לטמא את התרומה וכו' משמע דלא מתסר אלא שלא לטמא והו"ל למימר דאסור להכשיר את התרומה כמ"ש בהל' וצ"ע. עוד הקשה דבפ' י"א דהלכות פרה העתיק רבינו דין המשנה דהתם דקתני באזוב של תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר והו"ל לפרש הטעם כיון דנפק"מ טובא דאי הוי טעמא מפני שמכשירה אם היה האזוב מוכשר יכול להזות לכתחילה כמ"ש התוס' וצ"ע עכ"ל. ואני הצעיר גברא חזינא תיובתא לא חזינא דהרי רבינו כתב להדיא כאן ולא יביאנה לידי טומאה והיינו ההכשר שהוא גורם לטומאה כמ"ש הרב עצמו בשם רש"י ז"ל גם לההיא דפרה אין כאן קושיא כלל דכיון דחילוק זה לא הוזכר אלא גבי אתרוג של תרומה טהורה ופסקו רבינו במקומו הראוי מה לו לכפול הדברים כיון שכבר ביארו דודאי אין לטעות ומה גם דשם פסק דאם היה האזוב מוכשר מנגבו ומזה בו ואין לטעות במ"ש רבינו כאן ולא להפסידה דפוסק כשניהם חלילה דהכא לא נחית אלא לעיקר הדין דאסור להפסיד התרומה וק"ל: