מעשה רקח על הלכות תרומות י:ד

התרומה וכו'. טעם אלו החמשה מפני שכולם נקראו תרומה כמ"ש בגמ' וחייבים עליהם מיתה משא"כ הטבל דאף שהוא במיתה כמ"ש רבינו פ"י דמאכלות אסורות הל' כ' מ"מ לא נקרא תרומה לענין חיוב החומש ואין קדושתו כקדושת התרומה כמ"ש שם פי"ד הל' י"ז.

ועל מ"ש רבינו

ומן הדין היה וכו' אבל אמרו חכמים וכו' מרן ז"ל ציין בפרק הזהב ע"כ. ושם נאמר דמתני' ר' מאיר היא דס"ל עשו חז"ל חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכאורה אין זה טעמו של רבינו עד שמכח זה והכרח אחר השיג התוס' יו"ט ז"ל על מרן ז"ל וכתב דרבינו נמשך בזה אחר הירושלמי דפ"ק דדמאי דאמר כן ר' זעירא להדיא עיי"ש אך עדיין יקשה דאיך הניח רבינו הגמרא בבלית ופסק כהירושלמי לכן נראה יותר לומר דכוונת מ"ש בזו עשו חיזוק וכו' היינו טעמא כדי שלא יזלזלו דהיינו דברי רבינו וכ"מ להסמ"ג ז"ל (עשין) [לאוין] רנ"ח שאחר שהעתיק כדברי רבינו סיים כדאיתא בפ' הזהב וזה סיוע אמיתי לדברי מרן הקדוש.

ומ"ש התוס' יו"ט דרבינו השמיט דמאי בהל' מאכלות אסורות ליתא דלא נקרא השמטה וכמ"ש בסוף פט"ו עיי"ש: