מעשה רקח על הלכות ציצית ב:ג

התכלת וכו'. שם א"ל אביי לרב שמואל בר רב יהודה האי תכלתא היכי צבעיתו ליה א"ל מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ושקלינן פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן ליה לההוא ביעתא וקלינן ליה לאודרא שמע מינה תלת שמע מינה טעימה פסולה וש"מ דבעינן צביעה לשמה וש"מ טעמה פסולה היינו טעמה פסולה היינו צביעה לשמה אמר רב אשי מה טעם קאמר מה טעם טעמה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה כתנאי טעמה פסולה משום שנאמר כליל תכלת דברי רבי חנינא בן גמליאל וכו' ופי' רש"י אודרא מוך וצובע אותו מוך בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת יפה ש"מ מדקלינן לאודרא (כדי שלא יעשנו לציצית ש"מ טעמה פסולה) בעינן צביעה לשם ציצית ושמע מינה מדשדינן ביעתא לכדא (נוסח אחר לברא נ"א לנורא) ולא שדינן ליה ביורה הטעימה פסולה אם צבע ניסיון ביורה פסלה כל היורה משום שנאמר כליל תכלת כל תכלת בעינן כליל שיהא כל עיקר מראה החילזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילתה ע"כ וכתבו התוס' ד"ה מה טעם טעמה פסולה ואפי' לשם ציצית מ"מ לשם נסיון עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה וכו' ע"כ וכ"כ מהרמ"ע מפאנו ז"ל והכי מסתברא דאי משום ביזיון בדיעבד מיהא הוה לן להכשיר ונתבארו דברי רבינו ואיכא בין רבינו לפי' רש"י דלרש"י לוקח הצבע בקליפת ביצה דהיינו ביעתא דקתני בגמרא ולרבינו שכתב בכלי קטן צ"ל דס"ל דלאו דוקא קאמר וקרוב לשמוע דגם רש"י ז"ל יודה לו דמה לי זה מה לי זה.