מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ט:כט

האשה שהשאילה חלוקה לנדה בין כותית בין ישראלית. הנה ידוע מ"ש הרב המגיד דאפשר שגם דעת רבינו כפירוש רש"י והרשב"א והרמב"ן דבנכרית כל שראתה פעם אחת הרי היא נדה של דבריהם שהרי אינן יוצאות לידי טהרה וכו' ומרן הקדוש וכן בב"י סי' ק"צ כתב עליו דאין דבריו מחוורין דא"כ לרבינו כותית אפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות וראתה נמי תולה בה דכיון שראתה פעם אחת בין כשהיא קטנה בין כשהיא גדולה הרי היא נדה של דבריהם שהרי אינה יוצאה לידי טהרה וזה שלא כדברי הרשב"א ופירוש רש"י וכו' וכיון שרבינו חולק עמהם ז"ל מה יושיענו לפרש דבריו שלא כפשטן וכו' ע"כ. נראה דכוונתו דלפי טעמו שכתב הרב המגיד שהרי אינה יוצאה לידי טהרה וכו' לפי טעם זה נימא דגם קטנה במשמע והנה גם לפי פירוש מרן ז"ל דמפרש דברי רבינו דגם בנכרית בעינן שתהיה גדולה ורואה בעת שהשאילתה וכו'. וקשה דאמאי (נקבע) [נקט] נכרית וישראלית דזיל בתר טעמא ופשיטא דשניהם שוין וי"ל דאי הוה תני נכרית לחודא וברואה הוא דדוקא נכרית שהיא מתנהגת בלכלוך אבל ישראלית שמתנהגת בניקיון לא ואי תני ישראלית הו"א דנכרית אפילו בעת שאינה רואה תולה בה מטעם הטינוף והליכלוך. שוב ראיתי להמל"מ ז"ל שרצה להפיל קושית מרן על הרה"מ ז"ל דא"כ אפי' קטנה וכו' דלא קשיא כלל דאף בנדה ישראלית לא אמרינן דתולין בנדה אלא כשכולן שוות לראיה אבל אם היתה הנדה מעוברת או זקנה או מניקה אפשר דלא נתלה בהם וכו' ע"כ. כנראה שלא הבין כמו שכתבנו דאם הבין דכוונת מרן אינה אלא לדברי הרה"מ שכתב שהרי אינה יוצאה לידי טהרה וכו' לא היה כותב מה שכתב דסוף כל סוף דברי הרה"מ ז"ל מגומגמים כמבואר אלא דהמעיין יראה דאין הכרח חותך בדבר לא לפירוש הרה"מ ולא לפירוש מרן ז"ל. גם ראיתי להתיו"ט שפי' דברי הרע"ב ז"ל כפירוש הרה"מ ז"ל וידוע דהרע"ב ז"ל דרכו לפרש כדברי רבינו בפי' המשנה ושם כתב ברואה וכו' ולפי פירוש התוס' יו"ט כוונת רבינו ג"כ כדברי הרה"מ ז"ל ועוד ידוע ומבואר דכתמים דרבנן ולכך הקילו בהם כמה קולות והא הוא דאיכא בין פירוש הרה"מ לפירוש מרן ז"ל וק"ל.