מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ט:כב

היתה בה מכה וכו'. משנה שם מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא וכו' שמא מכה היתה ביך וחיית אמרה ליה הן וכו' דם ולא כתם וכו' ע"כ. וקשה דלמה הקל כל כך ר"ע לו יהי אלא ספיקא דאורייתא אית לן למיזל בה לחומרא וי"ל דכיון דמן התורה אין האשה טמאה אלא ע"י הרגשה כדדרשינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה מעתה אין כאן ספיקא ואין לומר דילמא הרגישה ולאו אדעתה דהא לא שכיח ולא חיישינן לה וכן תירצו התוס' [יו"ט] ז"ל אלא שראיתי להרב ידי אליהו ז"ל שתמה על קושיא זו דמעיקרא קושיא ליתא שהרי זה הספק עצמו הוא שטיהרה תורה מדכתיב דם ולא כתם אלא שחז"ל כדי להחמיר על דברי תורה חזרו וטמאו מה שטיהרה תורה ע"כ והם דברים נכונים. אך נראה דהך דדם ולא כתם אינה דרשה גמורה דהא אצטריך למראה הדם שיהא אדום כמ"ש בתורת כהנים והכתם נמי דם גמור הוא וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתה דליהוי ספקא דאורייתא כן נראה לענ"ד כדי להציל את התוס' יו"ט ז"ל ודו"ק.