מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ב:ו

ואע"פ שלא נאמר בתורה וכו'. הרמ"ך השיג על רבינו עיי"ש והיה לו להשיג ג"כ בריש הלכות טומאת מת שכתב כן רבינו בענין טומאת מגע ופ"ט דהל' מאכלות אסורות דין ב' ושם כתב הרב המגיד ז"ל דרבינו נמשך אחר הספרי ואינו חולק הגמרא דידן ועיין מ"ש שם בס"ד.

לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים. כתב הראב"ד וז"ל אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים עכ"ל דבריו ז"ל סתומין והרב המגיד ז"ל כתב שלא הבין דבריו שהרי זה מן הנשרפין וכבר נתבאר פרק נגמר הדין שקבר אחד היה לנסקלין ונשרפין וא"כ אפי' לא יתחייב אלא אחת היה נקבר בקבר זה ומה הוסיף כשיש שם שתים ובודאי שדעת רבינו הוא שיש כאן שתים כשאר השתים הנזכרים למעלה בפרק זה והם לענין קרבן ובשוגג כנזכר בהל' שגגות וכו' ע"כ. ועוד יש לדקדק בדברי הראב"ד ז"ל דלמה לא השיג על רבינו בדין א' וב' וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל ונדחק הרבה בזה עיין עליו ואי מהא היינו יכולין לפרש דכוונת הראב"ד אכולהו קאי ונטר ליה לרבינו עד דמסיים להו ומ"ש אלו השתים אבל השתים שהזכיר רבינו עד כאן קאמר אך הקרוב בדעת הראב"ד ז"ל שלא בא להשיג על דבר רבינו אלא לבאר כוונתו מפני שידוע דבתו מנשואתו לא הוזכרה בגמ' אלא דנפקא לן מבתו מאנוסתו שעליה דנו הק"ו כדאיתא בפ' הנשרפין ומכח זה לא רצה הראב"ד לפרש דברי רבינו דלענין החטאת קאמר כהך דלעיל דכיון דמלתא דפשיטא היא שנלמד מדין אמו שהיא אשת אביו כמ"ש הרה"מ ז"ל וגם לא הוזכר בגמרא לא היה צריך רבינו להשמיענו זה ומכ"ש שבפ"ד דהל' שגגות נתבאר בדברי רבינו שמי שבא ביאה אחת משמות הרבה חייב חטאת על כל אחת מאותן השמות ולכך כתב שאלו השתים שהזכיר רבינו כאן אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים דהיינו ההיא דפ"ג דיבמות דף ל"ב דקאמר מאי נפקא מינה לקוברו בין רשעים גמורים ופירש"י למי שנתחייב משום ב' שמות ובמזיד לקוברו בין רשעים גמורים שהרשע נקבר אצל הרשעים כדתנן בסנהדרין שתי קברות היו מתוקנין לבי"ד אחד לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין וה"נ אע"ג דהאי לאו מחייבי מיתות בי"ד הוא הואיל ועבד תרתי קברינן ליה אצל נסקלין ונשרפין ע"כ וה"נ אם בא ביאה זו במזיד שנתחייב עליה ב' כריתות יש לקוברו בקבר הנסקלין והנשרפין נראה לענ"ד.