מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יט:ח

לפיכך כהן שבא על החלוצה וכו'. בפ' יש מותרות (יבמות דף פ"ה) ברייתא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט היא פסולה וולדה פסול ע"כ והמל"מ ז"ל הבין דרבינו מפי עצמו אמר דבר זה מדכתב שהנראה מדברי רבינו הוא דלא אשכח חללה דרבנן אלא בבא על החלוצה מדלא כתב אלא זו ע"כ. ולא ידעתי מהו שהרי הרב המגיד ציין בפ' יש מותרות והיא הברייתא שהזכרתי וכיון שכן אין שום תפיסה על רבינו כיון שהוא העתיק הדין מהברייתא וגם מה שהקשה שם ממ"ש רבינו פ"י דהל' גרושין דהרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם דפסולה לכהונה מדרבנן דהוי ריח הגט נראה שהדברים ק"ו מהחלוצה שהזכיר רבינו שהרי בההיך אסמכוה רבנן אקרא דאשה גרושה מאישה א"כ אלימא מחלוצה וכל עצמה של חלוצה לא נגזרה אלא אטו גרושה גם בהא דכהן שבא על אחת מהשניות וכו' הקשה הרב שם דלא ידע כוונת רבינו בזה וכו' וגם בזו ציין הרה"מ שם מבואר ע"כ. וגם מ"ש המל"מ ז"ל יש לישב בקל עיין עליו.