מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יט:ג

וכהן גדול וכו' או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם ואם הוליד ממנה בן וכו' הולד חלל. כתב הרב המגיד ז"ל ומ"ש או שנשא בעולה וכו' הוא מחלוקת תנאים שם בגמרא ונפסקה הלכה שם שאע"פ שאין בנושא הבעולה אלא עשה כנזכר פי"ז הולד ממנה חלל ע"כ. ודבריו מגומגמים דמשמע דתופס במושלם דאף מחייבי עשה הולד חלל והנה בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נ"ט) ברייתא אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא ואם נשא ר' אליעזר בן יעקב אומר הולד חלל וחכמים אומרים הולד כשר ובגמרא אמר ר' הונא אמר רב הלכה כראב"י איכא דאמרי אמר ר"ה אמר רב מ"ט דראב"י סבר לה כר' אלעזר (דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה) ומי סבר לה כוותיה והא קי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואילו בהא אמר ר' עמרם אין הלכה כר"א קשיא רב אשי אמר ביש חלל מחייבי עשה קמפלגי ראב"י סבר יש חלל מחייבי עשה ורבנן סברי אין חלל מחייבי עשה מ"ט דראב"י דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו אכולהו קאי וכו' ופירש"י אכולהו ואפי' אבתולה יקח ולא בעולה דעשה הוא ע"כ נמצא דהא דמחייב ראב"י דהולד חלל אלא מכח הלאו דולא יחלל דאכולהו קאי הא אי הוה עשה גרידא לא היה עושה הולד חלל וכיון שכן איך כתב הרה"מ דאע"פ שאין בנושא הבעולה אלא עשה הולד חלל דמשמע דאף שאין לנו שום לאו אלא עשה גרידא אפ"ה הולד חלל וזה הוי ממש היפך פשט הסוגיא דאילו לא הוה הלאו דלא יחלל דקאי גם אבתולה יקח אפי' ראב"י לא היה עושה הולד חלל אף דאיכא העשה.

הן אמת דבסוגיא עצמה איכא למקשי דכיון דטעמא דר' אלעזר משום הלאו דולא יחלל היכי קאמר רב אשי ביש חלל מחייבי עשה קמיפלגי הא לא הוי אלא מפני הלאו דולא יחלל גם התוס' ז"ל תמהו בדבר זה וכתבו דולא יחלל לאו הוא כדאמרינן בקדושין בעל לוקה משום ולא יחלל ע"כ אלא דקשיא ליה בגוייהו דאמאי אצטריכו לאתויי דלקי אלאו זה דהא אף אם לא ילקה כיון דהוי לאו בעלמא סגי לן דהא אי לא הוה לאו זה לא היה עושה ר' אליעזר בן יעקב הולד חלל ואולי דלאלומי מילתא הוא דהביאו זה האמנם אעיקרא דמילתא י"ל דכיון דכוונת רב אשי אינה אלא אבעולה לכה"ג נקט חייבי עשה משום דדרך התלמוד לייחס הבעולה לכה"ג בחייבי עשה כדאיתא בכמה דוכתי ומהם פ' כיצד דף כ' גבי אלמנה לכה"ג וכו' בשלמא מן הנשואין עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וכו' ובפ' אלו נערות (כתובות דף ל') איכא בייניהו בעולה לכה"ג ומאי שנא דהו"ל עשה שאינו שוה בכל וכו'.

ועל פי האמור אפשר ליישב דברי הרב המגיד במ"ש שאע"פ שאין בנושא הבעולה אלא עשה כלומר שעיקר האיסור הוא בעשה ואעפ"כ הולד חלל מפני הלאו דלא יחלל ומ"ש רבינו או שנשא בעולה וכו' נראה שכוונתו שנבעלה מאחר דאם נבעלה מעצמו אין לנו שיהא הולד חלל ומה שסיים רבינו ואם הוליד ממנה בן בין מזה בין מאחר הכוונה למ"ש לעיל איזו היא חללה וכו' כיצד וכו' והשתא מסיים דאם הוליד ממנה בן בין זה שעשאה חללה בין אחר דהיינו כהן אחר שבא עליה אחר שנתחללה הולד חלל דכיון שהיא חללה ועומדת פשיטא ודאי ששום כהן שבא עליה הולד חלל וכיון שכן הדבר פשוט דבעולה זו שהזכיר רבינו היא שנבעלה לאדם אחר דוקא ומתבאר מדברי הרה"מ ז"ל שכתב על זה הוא מחלוקת תנאים שם בגמרא ונפסקה הלכה שם וכו' ע"כ והיינו המחלוקת הנזכר דאפליגו ר' אליעזר בן יעקב ורבנן באנוסת חבירו ומפותת חבירו ופסק ר' הונא שם הלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי ואחרי המחילה הראויה מהמל"מ ז"ל שרצה להבין דבעולה שכתב רבינו כאן הוא שם כולל בין לבעולת עצמו בין לבעולת זולתו וכבר הארכתי בזה בפרק י"ז דין ט"ו.

שכל נשואה בחזקת בעולה היא אף על פי שנמצאת בתולה. פירוש דאפילו נבדקה ונמצאת בתולה מאחר שנשאת ונתייחד עמה היא בחזקת בעולה ומה שנמצאת בתולה אפשר שבא עליה שלא כדרכה או הטה או הערה עיין להרשד"ם אה"ע סי' כ"ב.