מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה טו:ב

אחד ממזר וכו'. הרמ"ך. והיא השגת הראב"ד ג"כ וכבר הרב המגיד ז"ל הביא תשובת רבינו זלה"ה ובספר כת"י שנמצא אצלי מתשובות חכמי לוניל ז"ל מצאתי על תשובה שכתבו וז"ל ודקאמר נמי. וכבר מרן ז"ל הליץ בעד רבינו וכתב דהם עצמם אישרו דברי תשובת רבינו וכו' והביא דברי הר"א בנו של רבינו ז"ל אך יש לגמגם במ"ש.

שאין לך בחייבי לאוין וכו'. הנה מרן ז"ל האריך בזה והביא דברי הר"א ז"ל בנו של רבינו שנתקשה ממ"ש בפ"א דנערה בתולה וכו' ותירץ דשאני איסורי לאוין וחייבי לאוין ומ"ש בפ"ב שצריך שתכין עצמה לכך לענין חיובה היא במלקות לא לענין חיובו וכו' ע"כ ולא זכינו להבין דבריו מכמה טעמי חדא דאיך יתכן לחלק בין חיוב האיש לחיוב האשה והרי קי"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ובפ"ז מאלו ההלכות דין ה' כתב רבינו כל מקום שהוא לוקה היא לוקה וכן כ"מ שהוא אינו לוקה היא אינה לוקה שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין זולתי שפחה חרופה וכו' ע"כ והיא קושיא עצומה על דברי הרב אם לא שנאמר בדוחק דכוונתו אינה אלא לחלק בין אנוסה למפותה דמפותה קרי לה לאותה שהכינה עצמה דאז ודאי היא חייבת משא"כ אם לא הכינה דהיינו שהיא אנוסה אז ודאי שאף הוא לוקה והיא פטורה דאנוס רחמנא פטריה. תו קשה במה שחילק בין חייבי לאוין לאיסורי לאוין שהרי כתב רבינו שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כהן גדול וכו' והיכי קרי לאיסור הממזרת חייבי לאוין הרי הם מסוג האיסורין לדעת הרב ז"ל דאילו לחיובי לאו אפי' בעל ולא קידש. גם בפ"ד דין י"ד כתב רבינו שיבמה לזר מחייבי לאוין והוא כתב בפ"א שהיא מאיסורי לאוין ועיין עוד הטור אה"ע סי' י"ח ועיין עוד ביבמות דף כ"ג גם בפ"ב דאיסורי ביאה דין י"ז פסק רבינו שזה שחייבה תורה לאונס ומפותה וכו' שאירע הדבר במקרה ולא הכינה עצמה לכך ולפי דברי הרב מאי נפק"מ מזה כיון שהוא לוקה אפילו אם היא אנוסה וכו' גם בריש פרק אלו נערות דרשו הנערה נערה הנערה וכו' חד לגופיה וחד לחייבי כריתות וחד לחייבי לאוין הרי שגם ממזרת חייבי לאוין תקרא והוי היפך דברי הר"א ז"ל גם לדברי מר"ן ז"ל סוף פ"ב דהלכות נערה בתולה קשה טובא שכתב דאיסור קדשה אינה אלא במכינה את עצמה לכך ושרבינו בריש פ"א דהל' אישות סמך למ"ש דמדין זה קשה שהרי כאן פסק רבינו דלא משכחת בעל ולא קדש אלא אלמנה לכה"ג ואם משום קדשה אינו לוקה עד שתכין עצמה לכך ויש ליישב.