מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יג:יז

ומצוה להחזיר אבידתו וכו'. כתב הרב המגיד שהוא ממ"ש פי"א מהל' גזילה שמחזירין אבידת המומר והוא שיהיה מומר לתיאבון לאכול נבלות כמו שנזכר שם ע"כ ומרן ז"ל תמה עליו עיין עליו וגם בב"י יו"ד סוף סי' רס"ח והרב ב"ח ז"ל שם בקש להליץ בעד הרה"מ ולא עלה בידו גם המל"מ ז"ל שם כתב שדברי הרה"מ האלה תמוהים הרבה מאד עיין עליו. ולענ"ד נראה דכוונת הרה"מ מפני שראה שכתב שם רבינו אפי' היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילות לתיאבון וכיוצא בו מצוה להשיב לו אבדתו וכו' ע"כ ומכיון שכתב שם לשון מצוה וכאן כתב ומצוה להשיב אבדתו מזה למד הרה"מ שכוונתו כאן עפ"י מ"ש שם וכלומר דאף שהוא אוכל נבלות לתיאבון דזה נמי מקרי מומר לעבירה אחת ובהא הוא דאיירי רבינו דמכיון שכתב אפילו נודע דבשביל דבר הוא מתגייר כלומר דאינו לשם שמים ומינה שיאכל נבלות וכיוצא לתיאבון דהא יצרו תוקפו והוא לא נתגייר מלב ונפש אפ"ה מצוה להשיב אבדתו ולפ"ז הך ומצוה להשיב אבידתו ארישא קאי ולא אדסמוך ליה על דרך מרן ז"ל אלא שהרה"מ פי' בו פי' אחר כנ"ל.