מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יג:יד

אל יעלה על דעתך וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל בפ' הערל ביבמות אמרו בסוגיא דשלמה גיורי גיירה לבת פרעה וכו' ע"כ. לא ידעתי היכי נחה דעתו דעת עליון בציון דבר זה שהרי רבינו לא איירי בבת פרעה ודאי לפי הטעם שכתב והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר ע"כ ובגמרא שם אמרו להדיא אהא והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה ומתרץ מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים הא לא צריכה ליה ע"כ הרי דבת פרעה אין שייך לומר שנתגיירה לשום תכלית וכיון שכן מה ראיה הביא הרה"מ לדברי רבינו וכן הקשו ז"ל והניחוהו בצ"ע. ולענ"ד נראה עם מ"ש בסו"פ במה בהמה אמר ר' יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לע"ז פלונית וכך עושין לע"ז פלונית ולא מיחה בה ע"כ הרי שכשנשאה הוכיח סופה על תחילתה שלא נתכוונה בגרותה אלא להכשיל את שלמה ולזה נתחכם רבינו לכתוב שלא חזרו אלא בשביל דבר כלומר מקצתם משום שולחן מלכים ומקצתם משום להכשיל את שלמה ולכך קיצר בדבר והזכירו אח"כ ברמז שכתב ועוד שהוכיח סופן וכו' וע"פ זה צדקו דברי הרה"מ ז"ל דכי היכי דגייר את זו כך גייר האחרות.

אלא דאכתי קשה קושיית הגמרא דפריך עלה והא מצרית ראשונה היא וכי תימא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו והא תניא אמר ר' יהודה מנימין גר מצרי וכו' ומוקים לה ר' פפא דמתוך אהבה יתירה שאהבה העלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה ופי' רש"י דלזנות היה מתכוין ולדברי הרב המגיד ז"ל איך תתורץ קושיא והא מצרית ראשונה היא ואם נאמר דס"ל דלא הוזהרו אלא על ערב רב דעלו עמהם דאילו להמצרים עצמן כבר טבעו בים כמ"ש רש"י על וכ"ת הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וקשה מנימין גר מצרי וכו' אנו יכולין לתרץ כמ"ש בתוספתא שהזכירו התוס' שם שאמר ליה ר' עקיבא מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כל העולם עם כל זה לא הונח לנו שהרי רבינו הזכיר בפ' הקודם איסור כל האומות ובכללם המצרים וסיים שכבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים וכו' ע"כ הרי שקודם שעלה סנחריב היו המצריים באיסורן עומדים וכיון שכן מה ראיה מייתי הרה"מ מבת פרעה כיון שיש בה איסור אחר נוסף שרבינו לא נרגש בו ואין לומר דבבת פרעה לחוד הוא דסליק בקושיא והוצרך ר"פ לאוקומא בזנות אבל שאר נשים ה"ה נמי שגיירם ונשאם בשופי וכיון שכן צדקו דברי הרה"מ ז"ל. זה אי אפשר חדא דרב פפא אקרא קאי דאיירי בכל הנשים שנשא כדכתיב בהם דבק שלמה לאהבה ואכולהו מוקים דבדרך זנות הוה ועוד דסתם תלמודא מהדר לאוקומי דלא עשה איסור דאם לא כן כי פריך ליה מלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה לימא ליה דלא חש שלמה להך תקנתא וכיון שכן אם נאמר שלא גיירם אלא בא עליהם בגיותם ניחא אבל אם נאמר שגיירם יקשה כדבר האמור.

לכן נראה בהורמנותיה דהרב המגיד ז"ל דרבינו הוציא זה מהירושלמי בסנהדרין פ' כהן גדול אמר ולא ירבה לו נשים וכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות ר' שמעון בר יוחאי אומר אהב ממש לזנות ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר על שם לא תתחתן בם ר' יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה ר' (אליעזר) ליעזר אומר על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות אשכח תימר רשב"י וחנניה ור' ליעזר חדא ור' יוסי פליג על תלתהון ע"כ נמצא דלדעת הג' תנאים לשם עבירה נתכוון ולא גיירם ולדעת ר"י לשם שמים נתכוון וגיירן וכן פי' הרב יפה מראה ז"ל שם ומכיון שאמרו בירושלמי אשכח תימר וכו' משמע שבא לומר דאף שהשלשה פליגי עליה מ"מ הלכה כר"י ומשם למד רבינו דינו אלא דבבת פרעה לבד נצטרך לומר כדברי רב פפא במכילתין דלשם זנות נתכוון מפני שלא היה יכול להשיאה וכן מצאתי בהרמ"ך ז"ל כת"י וז"ל וקרוב לשמוע ודאי שהירושלמי דקאמר הוא זה שכתבנו.