מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יג:יא

הלוקח עבד מן הכותים. בגמרא דדוקא לוקח מן הכותי אבל מוכר עצמו כיון שגם גופו קנה האדון אם קדם וטבל לשם בן חורין לא מהני ליה ופסקו בטור יו"ד סי' רס"ז ואם רבינו ס"ל דכיון דסלקה בקשיא הרי דינו שוה ללוקח מן הכותי מכל מקום היה לו לבארו ובהלכות עבדים פרק ח' ביאר רבינו פרטים אחרים והשמיט זה אולי דרפיא בידיה ובס' בית דוד יו"ד דף פ' רצה להכריח שדין זה אינו נוהג אלא בעבד ולא בשפחה ושוב חזר בו מכח שמצא במהרי"א סי' שי"ב ומהרח"ש דף ל"ה ומהרש"ך ח"א סי' קנ"ח שתפסו במושלם דגם שפחה אם קדמה וטבלה לשם בת חורין קנתה עצמה גם לשון השו"ע שם הוא מגומגם עיין עליו והרב ב"י שם ביאר הסוגיא והגירסות.