מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה א:יב

הבא על הערוה מן העריות כמתעסק וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וכבר נתבאר פ"ב מהל' שגגות שהמתעסק הוא כגון נתכוון לאשתו ונזדמנה לו אחותו וי"מ שלא נתכוון לביאה ובא עליה וכו' ע"כ. ודבריו תמוהים הרבה במ"ש שדעת רבינו בהמתעסק הוא כגון נתכוון לאשתו ונזדמנה לו אחותו שהרי פ"ב דהל' שגגות דין ז' כתב רבינו וז"ל שוגג בלא כוונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת ובשבת פטור מחטאת כיצד היה מתעסק עם אשה ובעלה בלא כוונה לבעילה והרי היא ערוה עליו וכו' הרי זה חייב חטאת וכו' ע"כ. הרי שאינו קרוי מתעסק אלא בלא נתכוון לבעילה כלל אבל אם נתכוון לה כגון שסבור שהיא אשתו והרי היא אחותו אין זה מתעסק לדעת רבינו והאמת שהדין שוה שהרי אם כשלא נתכוון לביאה חייב כ"ש במתכוין להיתר ועלה בידו האיסור וזה נלמד ג"כ ממ"ש שם דין ג' ופ"ח דין ה' אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג ובא על אחת מהם וכו' הרי זה פטור מן הקרבן מפני שלא נודע לו עיצומו של חטא דמשמע הא אם נודע לו עיצומו של חטא כגון שבא על אחותו כסבור שהיא אשתו פשיטא שהוא חייב אלא שאינו נקרא מתעסק לדעת רבינו ומדוקדק עוד כמ"ש רבינו כאן אע"פ שאין כוונתו לכך דהיינו לשום ביאה שהוא ממש מ"ש שם ויש מי שרצה להגיה בדברי הרה"מ ולהחליף סברת הי"מ בדיעה קמייתא אי נמי י"ל שכוונת וכבר נתבאר שכתב הרה"מ אין כוונתו בדברי רבינו אלא בפירושו של עצמו אף שלא זכינו לאורו.

עוד כתב הרב המגיד ז"ל ופשוט הוא שכל זה אינו אלא לענין קרבן אבל לענין חיוב מלקות או חיוב מיתה אין חיוב בלא מזיד והתראה כנ"ל וא"כ מה שנמצא כאן בספרי רבינו וכן בחייבי לאוין ובשניות הוא ט"ס שהרי חייבי לאוין שוגגין פטורים הם מכלום וכו' וכ"כ בהשגות חייבי לאוין לא ידעתי למה קרבן אין כאן ע"כ ודבר פשוט הוא ע"כ. ומרן ז"ל קיים גירסת רבינו וביאר כוונתו כלפי שמים וכו' עיין עליו ולא זכיתי להבין דבר זה שהרי רבינו פסק פט"ז דהל' סנהדרין דין ד' ופ"ז מהל' ממרין דין י"ב דהתראת ספק שמה התראה וכיון שכן למה לא יתכן שהתרו בו העדים ואמרו לו אל תתעסק בזה שמא תבא על הערוה ותתחייב ואי משום שניות גם אם התרו בו מסתברא שפיר שיתחייב מכת מרדות גם להשגת הראב"ד בנוסחתינו כתוב חייב וכו' כנראה שהשיג על מ"ש רבינו חייב סתם דנראה דעל המיתה או המלקות קאמר לחוד ולזה השיג דלמה קרבן אין כאן וכיון שכן אין הכוונה כמו שהבין הרב מפני שגירסתו היתה על תיבת חייבי לאוין וכו' ותו קשה לפי' הרה"מ ז"ל שכוונת רבינו אינו אלא לענין קרבן וכו' דא"כ למה הוצרך רבינו לכפול דין זה הרי כבר ביארו להדיא שם בהלכות שגגות ודו"ק.