מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ה:יא

כל אבר וכו'. לכאורה קשה טובא דלעיל כתב רבינו בהיפך דעובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו אבר לעולם וכו' ומשמע דאיסורא בעלמא קאמר וכמ"ש הרה"מ ז"ל בסוף ד"ה ואם נחתך וכו' כשהציל את רבינו מהשגת הראב"ד ז"ל וא"כ רבינו סותר את עצמו דלעיל בחתכו קודם שחיטה לא כתב כי אם איסור בעלמא וכאן חייבו מלקות ועיין להרב לח"מ ז"ל במהדורא בתרא שהניחו בצ"ע ובאמת שהלשון הוא מגומגם ומאי דאפשר קצת דוחק הוא אך לענ"ד נראה מעיקרא קושיא ליתא דלעיל כתב רבינו הדין דרך כלל שיש איסור עכ"פ בין שחתכו קודם שחיטה בין אחר שחיטה וכו' וכאן ביאר החילוקים דקודם שחיטה מלקות נמי איכא אך אחר שחיטה איסורא הוא דאיכא אבל מלקות ליכא ומה שדקדק רבינו לכתוב והוא בחוץ כי היכי דלא נטעה דה"ה אם הוא בפנים כיון דאפילו כשמת העובר קאמר כמ"ש אחרי זה וא"כ מה לי בחוץ מה לי בפנים וזה אינו דבפנים הוא פטור גמור כמ"ש הרה"מ והזכירו רבינו לעיל ריש דין ט' (כאן חסר וחבל על דאבדין).