מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ג:כ

ביצי דגים וכו'. שם ופ' אין מעמידין (עבודה זרה דף מ') וכתב הרב המגיד ז"ל דאף דמן הסוגיא דעבודה זרה נראה דסימני עוברי דגים דאורייתא כיון דבאלו טריפות אסיקו דסימני ביצים לאו דאוריתא הוא הדין לסימני עוברי דגים וכו' ע"כ. והקושיא מבוארת על רבינו שהצריך שיאמר המוכר אני מלחתים וכו' דכיון דיש בהם סימן טהרה בסימן אחד כד ואחד חד כמו ביצי העופות למה הצריך שיאמר כן והלא כשיאמר של דג פלוני וטהור הוא סגי ואף דבע"ז אוקימו לה הכי אינו אלא לאוקמתא דרבא בשנימוחו וס"ל דסימני דאורייתא ולהכי בעי באינו מומחה ונימוחו מאי ומתרץ עד שיאמר אני מלחתים וכו' מכיון שאין בהם שום סימן אבל רבינו שהעתיק הסימנים דמשמע שהם שלימות אמאי לא ניחא ליה כשיאמר מדג פלוני וטהור הוא והרב לח"מ ז"ל הניחה בצ"ע עיין עליו. ולענ"ד נראה אין ספק דרבינו פוסק דסימנים לאו דאורייתא ודין העוברי דגים עם ביצי העוף שוין אלא משום דביצים שכיחי בכל מקום משא"כ עוברי דגים דלא שכיחי בכל מקום וברוב העולם מביאים אותם ממקומות רחוקים ואם יאמר סתם מדג פלוני וכו' אין לנו לתופסו להדיא כמו בביצים ובקל מצי לאשתמוטי אמטו להכי הצריך רבינו סימן יותר מובהק שיאמר אני מלחתים והוצאתים מדג טהור וכן למדתי מדברי הרב המגיד גופיה בסוף דבריו עיין עליו ודע דהרמ"ך בכת"י השיג על רבינו וז"ל. ועיין להר"ן ז"ל פ' אין מעמידין לישוב כל דברי הרמ"ך ופשוט הוא.