מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ב:יד

הנבראים בפירות וכו'. סוף פרק אלו טריפות אמר שמואל קישות שהתליעה באביה אסורה משום השרץ השורץ על הארץ לימא מסייע ליה דתני חדא על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ואת היתושים שבכליסין וכו' ותניא אידך כל השרץ השורץ על הארץ לרבות תולעת שבעיקרי זתים ושבעיקרי גפנים מאי לאו אידי ואידי בפירא והא באביה והא שלא באביה לא אידי ואידי באביה ולא קשיא הא בפירא והא באילנא דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זתים ושבעיקרי גפנים שמע מינה ופירש"י באביה בעודה מחוברת שרץ הארץ היא ואסורה התולעת לאכול דכיון דמהלכת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הוי כמהלכת על גבי קרקע וכו' ע"כ. וקשה דמי הכריחו לפרש כן אימא דאף דאינה מהלכת כיון שהיא במחובר שרץ הארץ קרינן ביה. וי"ל דאם איתא מאי איריא קישות דנקט לימא פרי שהתליע באביה וכו' אלא ודאי מדנקט קישות שהוא פרי שיש מקום לתולעת להלך בתוכו הוא דאסור אבל פרי קטן ודק כגון עדשים כליסין שרי והנה הך מימרא דשמואל אידחיא לה מכח ההיא ברייתא ולא קי"ל כוותיה אלא דבמחובר כל שלא יצא על הארץ שרי ואפילו ריחש בתוך הפרי שרי וכן דעת ר"ת והרא"ש וקצת מן הפוסקים אמנם בה"ג פסקו כשמואל מדחזינן לרב פפא בדף נ"ח שנסתייע מהך דשמואל וכן פסק להדיא הרי"ף ז"ל וזה דעת רבינו ולפ"ז צ"ל בקישות דנקט שמואל לאו דוקא והן הכי נמי דלא בעינן שיהלך בתוך הפרי אלא כיון שברייתו מן הארץ הרי זה נקרא שורץ על הארץ ונאסר ובתלוש דוקא הוא דמחלקינן כמו שמבאר רבינו והולך.

אכן ראיתי לרבינו בספר המצוות דברים מגומגמים הרבה שכתב בלאוין קע"ח וז"ל הזהירנו מלאכול תולעים המתיילדים בפירות ובזרעים ומעת שילכו ויצאו על שטח אותם הזרעים והפירות וכו' אינו מותר לאכלם ומי שאכלם לוקה משום השרץ השורץ על הארץ וכו' ע"כ ובלאוין קע"ט כתב כשיקרה שיתייליד בעל חיים בזרע מן הזרעים או בפרי מהפירות ואח"כ יצא לאויר ואע"פ שהוא לא נגע בשטח הארץ הנה אם אכל אחד חייב מלקות אחת וכו' ואם פירש על הארץ והלך בה חייב על אכילתו אחת משום השורץ על הארץ ואחת משום שקץ הוא לא יאכל וכו' ע"כ ואם פסק כשמואל מאי אריא דנקט שהלך התולעת על שטח הפרי וכו' הרי לשמואל אפי' בלא הלך על שטח הפרי אלא שריחש בתוכו סגי לחיובי עליה משום שורץ על הארץ ומכ"ש לפי מה שפסק בידו החזקה דאפי' לא ריחש כלל כיון שנבראת בארץ לוקין עליה כדלקמן ואם פסק שם דלא כשמואל מנ"ל לחלק בין כשהלכו על שטח הפרי או הזרעים לכשהלכו על הארץ הרי על כרחין על הארץ דוקא בעינן תדע דמבעיא לן התם פירשה לאויר העולם ולגג תמרה ומתמרה לתמרה מהו וסלקה בתיקו ולפי שיטתין דלא קי"ל כשמואל פשיטא דהך בעיא אינה אלא כשהתליעו במחובר דבתלוש לא איירי תלמודא כלל ואף אי נימא דהך בעיא קיימא בין אתלוש בין אמחובר הרי סלקא בתיקו ואיך כתב דאם הלכה על שטח הפרי חייב מלקות ואם רבינו יפרש כפי' רש"י דבתלוש הוא דקמבעיא ליה ולדברי הכל איך כתב סתם הו"ל לפרש להדיא דלא יתחייב זה המלקות אלא במחובר דוקא דאילו בתלוש בעינן שילכו על הארץ ממש ויש ליישב בדוחק ועיין מה שהשיג עוד הרמב"ן בסה"מ דף מ"ב עיי"ש ומ"ש בעל מגילת אסתר שם.