מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות יז:כט

אסרו חכמים וכו'. משמע מדכתב שנפש רוב בני אדם קצה בהן דאז נאסר אפי' למי שאינו קץ בהם לכאורה קשה מההיא דרבינא דפרק אלו טריפות (חולין דף ס"ג) דאמר לה לאימיה אבלע לי ואנא איכל ופי' רש"י התולעים שבתוך הדגים הניחם שם באופן שלא אראם ואקוץ בם ע"כ והרי דבר זה הוא מאוס לרוב בני אדם כשידעו בודאי שיש תולעים בתוך הדגים ואינם אוכלים אותם ולפי דברי רבינו איך היה אוכלם רבינא לכתחילה ואין לומר דלית הילכתא הכי שהרי לא מצינו מאן דפליג עליה לכך נראה ששני מיני מיאוס איכא ורבינו לא איירי אלא כגון אלו שכתב שהם מיאוס גמור אבל שאר דברים שיש בני אדם שאין להם מיאוס בהם לדידהו שרי תדע דאמרינן שם בסו"פ בהמה המקשה השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ובפ' אין מעמידין גבי קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה וביצים מוזרות נמי למי שדעתו יפה שרו תוך ג' ימים וכמ"ש הפר"ח ז"ל בסי' ס"ו ס"ק י"ג וממ"ש בסי' ע"ד נראה שלא ראה אז דברי רבינו של דין מאכלות אסורות וק"ל.

ומ"ש רבינו וכלי זכוכית של ספרין וכו' בגמרא קרו ליה קרנא דאומנא ויש עושין אותו מקרן ויש מזכוכית ולא ידעתי למה הזכיר רבינו זכוכית ולא אמר סתם כלישנא דגמ' דמשמע דאם הוא של קרן או של מתכת שרי והא לא מסתבר כלל הן אמת דבשל מתכת אפשר דע"י הגעלה או ליבון שרי אבל של קרן או מין אחר פשיטא דאסור וי"ל דבזמן רבינו לא היו נוהגים להקיז כי אם בכלי זכוכית אי נמי דאשמועינן חידושא דאפילו בכלי זכוכית שיכול לרחצן ולנקותם היטב שנראין כחדשים אפ"ה אסור וכ"ש כלי קרן או מתכת ומיהו ע"י ליבון נראה ודאי דשרי דפנים חדשות באו לכאן ועיין להתוס' פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ו.)