מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות טו:ט
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 15:9 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →חמץ בפסח וכו'. כתב מרן ז"ל שבא לתרץ למה לא אמרו ר' יוחנן וריש לקיש וחוץ מחמץ בפסח שבין במינו בין שלא במינו בכל שהוא ונתן טעם מפני שהוא דבר שיש לו מתירין ולא איירו ר"י ור"ל אלא באיסורי תורה שאין להם מתירין ע"כ. ודבריו תמוהים הרבה במ"ש דר"י ור"ל לא איירו אלא בדבר שאין לו מתירין דהרי טבל בהכרח הוא דבר שיש לו מתירין ואף דאינהו יהבי טעמא משום דחטה אחת פוטרת כל הכרי מ"מ בהכרח צ"ל דחדא מתרי טעמי נקטו מכ"ש דהכי תניא בברייתא דנדרים ובירושלמי כמ"ש לעיל דין ו' ואף את"ל דלא ס"ל לר"י ור"ל הך טעמא כדי לאוסרן בכל שהוא אלא הטעם דחטה אחת וכו' מ"מ קשה טובא דכיון דרבינו יהיב טעמא לטבל משום דבר שיש לו מתירין מעתה למה הוצרך בחמץ בפסח להרגיש עצמו ולעשות ריוח בין הדבקים בין טבל לחמץ בפסח משום קושיית ר"י ור"ל לדעת מרן ז"ל.
שוב זכיתי ומצאתי כדברי בס' עץ החיים להר"ח אבולעפיה בסוף הסימן דף ו' ע"ג והוסיף קושיא אחרת עצומה דר"י ור"ל ס"ל דחמץ אפי' בזמנו אינו אלא בנותן טעם בין במינו בין שלא במינו כדאיתא בפסחים דף כ"ט מעתה אין אנו יכולין להוציאו מן הכלל והניח הכל בצ"ע עיי"ש. וקושיא זו תפול ג"כ בדברי מרן ז"ל במ"ש לעיל גבי פירות שביעית שכתב שבא רבינו לתרץ קושיא דלמה לא הוציאו ר' יוחנן וריש לקיש שביעית מכלל כל האיסורין שבתורה כמו שהוציאו טבל ויין נסך וכו' ע"כ. וקשה טובא דכיון דאינהו לא ס"ל טעמא דדבר שיש לו מתירין כדמוכח ממ"ש בפרק כל שעה דאפי' חמץ יש לו ביטול בנותן טעם מעתה מה שהוציאו כאן טבל ויין נסך בהכרח יין נסך משום חומרא דע"ז וטבל משום דכהיתרו כך איסורו דוקא א"כ מה ענין שביעית עם אלו. ואנכי הרואה שקושיא זאת תפול ג"כ על דברי התוס' שם בע"ז שכתבו דהני תרי טעמי דכהיתרו כך איסורו וטעם דבר שיש לו מתירין אצטריכו תרוויהו דוקא כמו שכתבתי דבריהם לעיל דין ו' גבי טבל וכו' דמשמע דר' יוחנן וריש לקיש ס"ל טעמא דדבר שיש לו מתירין וזה אינו דחמץ בפסח דבר שיש לו מתירין הוא ואפ"ה ס"ל דבנותן טעם לחוד הוא שיעורו וכשאינו נותן טעם דיתכן אפי' פחות מששים בטל. הן אמת דכפ"ז תקשה טובא על ר"י ור"ל דהוו אמוראי מהברייתא דר' שמעון בנדרים דף נ"ח שהזכרתי לעיל דין ו' דפשטא דברייתא משמע דטעם חומר איסור טבל ומעשר שני והקדש וחדש משום דיש להם מתירין דאל"כ לאיזו נפקותא הזכיר הכלל דכל דבר שיש לו מתירין.
והנה לדעת התוס' נוכל לתרץ ולומר דחמץ בפסח הוי דבר שאין לו מתירין דדבר שיש לו מתירין דאמרינן כוונתו שנשאר בהתירו לעולם כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש דמביא ר' שמעון בברייתא משא"כ חמץ דלשנה הבאה יחזור לאיסורו וזה לא מקרי דבר שיש לו מתירין לאסור תערובתו בכל שהוא אלא הרי הוא כשאר איסורין בנותן טעם ומצאתי סברא זאת לר"ת בעצמו הביאה המרדכי פ' כל שעה משם הרא"ש מפלוזא משם ר"ת ור' חיים דדבר החוזר לאיסורו מאיליו כגון חמץ שחוזר לשנה הבאה לאיסורו לא שייך לומר בו דבר שיש לו מתירין עיין להרב ב"י יו"ד סי' ק"ב ותירוץ זה היה מספיק גם לדברי מרן שכתב לעיל גבי פירות שביעית דרבינו בא לתרץ וכו' כלומר דגם ר' יוחנן וריש לקיש ס"ל טעמא דדבר שיש לו מתירין וא"כ הו"ל להוציא פירות שביעית אך ללשון זה שכתב גבי חמץ אכתי לא עלתה לנו ארוכה וצ"ע. גם יש לגמגם על מרן ז"ל מצד אחר דכיון דכתב כאן דלא אמרו ר"י ור"ל אלא באיסורי תורה שאין להם מתירין מעתה איך הרגיש לעיל גבי פירות שביעית דהוצרך רבינו להפרידם ולתת להם טעם אחר מכח דקשיתיה בדר"י ור"ל דלמה לא הוציאו פירות שביעית וכיון דאינהו איירו בדבר שאין להם מתירין איך יוציאו פירות שביעית ונמצא מרן סותר את עצמו סמוך ונראה.
לפיכך אוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו. קשה דכיון דמשום דבר שיש לו מתירין נגעו בה א"כ לא יאסר אלא במינו דוקא אבל שלא במינו בנותן טעם כדין טבל שהוזכר בדין ז' ולזה י"ל דס"ל לרבינו דכיון שהוא עתיד להיות ניתר מעצמו הרי הוא חמור משאר איסורי תורה שיש להם מתירין. אי נמי י"ל דס"ל דשאני חמץ דכתיב ביה כל מחמצת אך מתיבת לפיכך שכתב ז"ל נראה כתירוץ ראשון אכן אכתי יש לגמגם דא"כ גם ביצה שנולדה ביו"ט וחדש הו"ל לאוסרן בין במינן בין שלא במינן וזה לא מצאנו לרבינו. שוב ראיתי לרבינו לקמן דין י"ב שביאר כוונתו אכן תיבת לפיכך היא קצת מגומגם כנ"ל ואיך שיהיה אכתי קשה טובא ממ"ש לעיל גבי טבל ויין נסך דאין אוסרין בכל שהוא אלא במינן אבל שלא במינן בנותן טעם ואיך יתן הדין שיהא חמור חמץ בפסח מע"ז ששקולה ככל התורה כולה וכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה וכו' וכעת צל"ע.