מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות טו:א
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 15:1 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →מין בשאינו מינו בנותן טעם. מפשט דברי רבינו דבמין בשאינו מינו לא משערינן בששים אלא בנותן טעם כפשוטו וזהו מ"ש אח"כ כיצד חלב הכליות שנפל לגריסין וכו' אם לא נמצא בהם טעם חלב הרי אלו מותרים ולא כתב הרי אלו מותרים מן התורה משמע דאפילו איסורא דרבנן אין כאן ומ"ש לקמן דין ה' דכדי שיאבד עוצם מיעוט האיסור בעינן ששים וכו' לא קאי אלא אמין במינו שקדם דהיינו חתיכת נבילה שנתערבה בחתיכות של שחוטה אלא דקשיא לן דכיון דמדין תורה חמירי מין בשאינו מינו ממין במינו שהרי בשאינו מינו בנותן טעם ומין במינו חד בתרי בטיל ופשיטא דנותן טעם בעי טפי מחד בתרי מעתה למה החמירו חז"ל במין במינו להצריכו ששים ובשאינו מינו דחמיר אוקמוה אדין תורה בנותן טעם. וי"ל דנותן טעם לפעמים חמיר מששים דיתכן דברים שנותנין טעם אפילו ביותר מששים וכן מצאתי להרב ב"י יו"ד סי' צ"ח שכתב דלרבינו במין בשאינו מינו סמכינן אטעימת גוי אם אומר שיש בו טעם אפילו ביותר מששים אסור עיי"ש. ומשום הכי לא רצו חז"ל לגזור דכבר הוא חמור מצד עצמו מצד אחד אלא שאחרי העיון אין זה אמת אלא דנותן טעם גופיה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא לית לן אלא חצי שיעור וטעמא משום דחזי לאיצטרופי כדאיתא בפ' יום הכפורים משא"כ בנותן טעם דאם אין כזית בכדי אכילת פרס אפילו יאכל הקדרה כולה אין כאן חיוב מדאורייתא והן הן דברי רש"י שהביא מרן הקדוש דטעמו ולא ממשו אינו אסור אלא מדרבנן אף דבמין במינו נראה דפליג רבינו ארש"י ז"ל דס"ל דאפילו באלף לא בטיל כמ"ש בפ' כל הבשר (חולין דף ק"ט) וע"ז דף ס"ט.