מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות יג:יד
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 13:14 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →וכן מותר וכו'. פי' ולא חיישינן שמא יגע כמו שסיים והתוס' כתבו באופן אחר עיין עליהם.
ומותר להריח וכו'. אף שרבינו פסק לעיל פ"ט דין כ"ג דפת שאפאה בתנור עם הבשר ודגים שצלאן עם הבשר אסור לאכלן בחלב דמשמע דריחא מלתא היא צ"ל דהתם ע"י הצליה והאפיה שנמשך זמן מרובה נכנס הריח עד שכמעט נרגש באכילה כמבואר במציאות משא"כ בריח שהבן אדם מריח אין פועל בעצמותו ובגופו ממש ודו"ק. וכיוצא בזה פסק רבינו פט"ו דהלכות תרומות דין י"ג הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית של יין של תרומה אם הפת של שעורים אסור מפני שהשעורים שואבות הרי דאף בריח ממש מ"מ באוכלין יש מהם שנבלע הריח ונרגש מעצמו ודוק ועיין להרב לח"מ ז"ל.
אך קשה דמדכתב רבינו בחבית של יין נסך משמע שהריח אפילו של תקרובת ע"ז מותר להריח בו שהרי כתב לעיל פי"א דין א' ב' שיין נסך הוא תקרובת ע"ז וכזבח שקרב לה ממש ולכך איסורו בכל שהוא והרי מצינו לרבינו בפ"ט דהלכות ברכות שפסק דריח של ע"ז אסור להריח בו עיי"ש. ואין לחלק בין לכתחילה לדיעבד דהרי כאן התיר לכתחילה ואפשר דרבינו מחלק בין ריח שעיקרו להריח דזו היא הנאתו ליין שאין עיקרו להריח אלא לשתותו ועוד דסתם מריח ביין אין כוונתו ליהנות מן הריח אלא לבדוק היין אם הוא טוב וחזק או אם התחיל להחמיץ אלא דקשה לזה מדין פת שאפאה בתנור כנ"ל דאף שאין הבשר והדגים עיקרן להריח אפ"ה אסור אם לא שנאמר דהתם שאני שהוא ע"י אכילה שאוכל שטועם האיסור הנמשך מן הריח וכן נראה מדברי רבינו פט"ו דהל' תרומות דין י"ד שכתב וז"ל תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת שאין בה טעם כמון אלא ריחו והריח אין בו איסור ע"כ. הרי דהתיר משום דאין שם טעם אלא ריח משא"כ בבשר ודגים צלוים דידוע שנרגש הטעם ממש מכח הריח.
אכן ראיתי עוד לרבינו פט"ו דין ל"ג שפסק דאם צלה בשר שחוטה עם בשר נבילה או בהמה טמאה בתנור אחד מותר אפילו היתה האסורה שמנה הרבה והכשרה רזה שהריח אינו אוסר ואין אוסר אלא טעמו של איסור ע"כ. וזה נראה היפך ממה שכתבנו. אכן עדין פתח פתוח לפנינו להבין כוונת רבינו ממה שסיים דאין אוסר אלא טעמו של איסור דהוי שפת יתר ואין כאן מקומו ומי לא ידע דטעם האיסור אוסר אלא רמז לנו כוונתו הישרה דבשלמא גבי פת שאפאה עם בשר כיון דהוו שני מינים נרגש טעם האיסור בפת משא"כ בשר שחוטה עם בשר נבילה דהכל מין אחד ואין נרגש טעם הנבילה אינו אוסר כלל וזהו שסיים דאינו אוסר אלא טעמו של איסור ודוק כי נכון הוא ועיין להר"ן ז"ל שם.