מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות יג:י

יין מבושל וכו'. שם דף ל"א ובפ"י דין ט' פסק דיין מבושל אין בו משום ניסוך ובשיעור הבישול לא ביאר רבינו בכמה. והר"ן ז"ל הביא י"א שהוא כדי שיתחיל להרתיח וי"א שהוא כדי שיתחיל להחסיר וסיים ז"ל דדא ודא אחת היא ומ"ש רבינו והשכר דין השכר לא הוזכר בגמרא וכתב מרן ז"ל דילמדו מדין יין מבושל ע"כ ומשמע לכאורה שהשכר של גוים אסור ומפני זה אם הפקידו ביד גוי צריך חותם שמא יחליפנו וקשה טובא דבפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"א) אמרו להדיא שהשכר של גוים לא נאסר אלא משום חתנות ופי' רש"י שלא ירגיל לעשות משתאות אצל הגוי ויתן עינו בבתו ע"כ ורב פפא היו מוציאין לו (היין) [השכר] לפתח החנות והיה שותהו ורב אחאי היו מביאין לו לביתו ושותהו וכתבו שם התוס' דאיסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו ורבינו בפי"ז דין י' כתב ואין שותים שכר שלהם שעושים מן התמרים ומן התאנים וכיוצא בהם דאינו אסור אלא במקום מכירתו אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו ע"כ.

גם בפ' ערבי פסחים (פסחים דף ק"ז) אמרו בעא מיניה רב הונא מרב חסדא מהו לקדושי אשיכרא אמר השתא ומה פירזומא ותאני ואסוני דבעאי מיניה מרב ורב מרבי חייא ורבי חייא מרבי ולא פשט ליה שיכרא מבעייא ופירש"י ורשב"ם פירזומא שכר שעורים שכר תאנים ואסוני שעושין שכר מפרי סנה כגון תותין והללו חשובים יותר מסתם שכר שלהם של תמרים ע"כ. ובפ"ק דכתובות אמרינן מכי רמו שערי באסינתא ופירש"י עריבות ששורין בהם שעורים לעשותו שכר והתוס' ז"ל כתבו פ"ק דע"ז דלא מצינו בכל התלמוד שהיו עושים שכר כי אם מתמרים או מכשות עיין עליהם נקוט מיהא בידך דשם שכר לא נאמר כי אם על העשוי מאלו המינים שאין בעיקרן שום איסור אפילו מדרבנן וא"כ מאיזה טעם אסר רבינו השכר שלנו להפקידו ביד גוי כי אם על ידי חותם דאין לומר שמא יערב בו יין להכשיל את הישראל דהא כבר הסכימו כל הפוסקים דאין לחוש לזה ומה שחששו אינו אלא בעושה להנאת עצמו ובשכר אף אם יחליפהו משרא שרי והיה עולה בדעתי שכוונת רבינו כאן הוא על היין שרוף שנוהגים בזמן הזה דהיינו אגוא"ה ארדינטי שהזכיר הרב ב"י ביו"ד סי' קכ"ג שהוא עשוי משמרי היין או מצימוקין על ידי זיעה וכן מורה לשונו שהזכיר תחילה יין מבושל וזה ג"כ הוא מעין זה וכן נראה מלשון מרן ז"ל כנ"ל. אך הוא דוחק דאין דרכו של רבינו אלא לכתוב מה שנאמר בגמרא ואיך יכתוב מה שלא נמצא בזמן התלמוד ואף בשם שכר לא נמצא לא בגמרא ולא בפוסקים ואם נאמר דהן הכי נמי דבסתם שכר איירי אלא דיש לחוש לתערובת יין או שהיה נהוג בזמנו של רבינו לערב בו יין מ"מ היה לו לפרש ולא לסתום ואולי משום שהיה פשוט אצלו ודו"ק. ומ"ש רבינו אבל היין וכו' הרמ"ך ז"ל בכת"י השיג עליו וז"ל ועיין להתוס' ז"ל שהאריכו בזה ופתח פתוח לפני רבינו זלה"ה.

וכן החומץ וכו'. שם בגמ' אך היה לו לרבינו לחלק בחומץ מאימתי נקרא חומץ והרי שם אמרו דף ל' אמר רבא האי חמרא דהקרים (ופירש"י דהקרים החמיץ ולא חומץ הגון) עד תלתא יומי יש בו משום גלוי ומשום יין נסך מכאן ואילך אין בו משום גלוי ואין בו משום יי"נ ע"כ. ורבינו סתם הדברים ומצינו לר"ת שהביאו שם התוס' ד"ה אי משום אנסוכי וכו' שכתבו בשמו דבזמן הזה אין אנו בקיאים בטיב החומץ שמעשים בכל יום בדעות חלוקות יש קורין אותו חומץ ויש קורין אותו יין וכו' ע"כ. אך רבינו משולם התירו ורבינו נראה דס"ל כוותיה ומשום דסתם חומץ כבר עברו עליו שלשה ימים לא חש לפרש וק"ל.