מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות יא:ט
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 11:9 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →אין מתנסך וכו'. לא מצאתי דבר זה מבואר בגמרא אך הוא קרוב אל השכל ואפשר שלמדו רבינו מדין ארבע עבודות דקי"ל כל שהוא כעין פנים חייב עליה אפילו שלא כדרכה וחד מנייהו ניסוך כדתנן פ' ד' מיתות מ"מ אין כלל זה אמור בכל הדברים שהרי מצינו בדוקין שבעין דלדידהו לא הוי מום ולדידן הוי מום כדאיתא פ' הניזקין והדבש ג"כ פסול למזבח והם מקריבין אותו לע"ז כדתנן פ"ק דע"ז אין מוכרין להם דקל טב וכו' והוא דבש דדרשינן דבש זה דבש תמרים אך נסתפקתי באותם היינות שפסולין למזבח לגמרי כגון תוסס דהיינו לבן ורע מזוג מגולה של שמרים ושריחו רע דאיתא בברייתא פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ז) דלא יביא ואם הביא פסול אפילו בדיעבד והמגולה אף דמעצמו אסור משום סכנה נפק"מ למוכרו וליהנות מדמיו והנה יינות אלו הם ראויים לשתייה ודאי ובפרט המזוג עד שאמרו שם לענין קדוש דע"י מזיגה עלויי עלייא כלומר שהוא יותר ראוי אף שלגבי מזבח פסלתו הברייתא שם לגמרי. וממ"ש רבינו כאן לפיכך יין מבושל וכו' נראה שהדבר תלוי בנשתנה טעמו ממה שהיה בתחילת ברייתו וא"כ הנך יינות דלא נשתנו שייך בהו ניסוך וכן נראה ג"כ ממה שסיים אבל יין מזוג ויין שהתחיל להחמיץ ואפשר שישתה אם נגע בו נאסר הרי שכשהוא כברייתו וראוי לשתייה שייך בו דין ניסוך וזה נראה היפך ממה שהקדים ז"ל.
והנה ראיתי לרבינו פ"ו דאיסורי מזבח שלא פסל היינות אפילו בדיעבד אלא המתוק והמעושן והמבושל ומתוק ומעושן פשיטא שהם ראוים לשתיה וכפי מ"ש כאן דבעינן שיהא ראוי להתנסך ע"ג המזבח משמע דאלו אין שייך בהם ניסוך גוי וזה לא יתכן כלל מכ"ש ממה שסיים אבל יין מזוג ושהתחיל להחמיץ וכו' ויותר תמהתי על רבינו שלא הזכיר שם אותם היינות שפסלו באותה ברייתא בלי חולק כי אם יין שנתגלה ומרן הקדוש ציין שם פרק המוכר פירות ע"כ. ותימה טובא דאיך לא נרגש ממה שלא הזכיר רבינו שאר היינות השנויים שם בהדי מגולה גם הרב לח"מ שם נרגש מזה והצריכו עיון עיין עליו ובפרקין הקשה מיין מזוג ותירץ דס"ל לרבינו דמזוג הוא כשר למזבח מדאמרו שם אי למעוטי מזוג עלויי עלייה דקאי גם למזבח וכו' עיי"ש. ופירוש זה הוא רחוק מאוד דאיך יחלוק האמורא על סתם ברייתא דלא מצינו חולק על זה ועוד דמה יושיענו להמזוג כיון דאיכא הנך יינות דסתמן כפירושן שהם ראוין לשתיה וודאי דשייך בהו ניסוך אף שהם פסולין לגבי מזבח.
לכך נראה דרבינו לא יליף לה מההיא דהמוכר פירות אחרי המחילה הראויה ממרן הקדוש ז"ל אלא יליף לה מדתנן פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) דקתני התם נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהיין והמים המגולין פסולין לגבי מזבח ומשם יצא לרבינו שהיין שנתגלה הוא פסול וכן דין היין המתוק והמעושן והמבושל ממתניתין דכל קרבנות הציבור דף פ"ו כמו שציין מרן ז"ל ומדלא קתני התם אלא הנך שמע מינה דלא פסילי אפילו בדיעבד אלא אלו הארבעה ומדלא מייתי על הך מתניתין הפסולין האחרים דמייתי בברייתא פ' המוכר פירות שמע מינה דלאו הלכתא היא דאם איתא הו"ל לאתויי הך ברייתא אמתניתין לאשמועינן דמלבד אלו שנשנו במשנה איכא תו הני וכו' דסוגייא בדוכתא עדיפא ולא העתיק אלא המשניות כצורתן ונמצאו דברי רבינו דאיסורי מזבח שרירין וקיימין.
אכן מ"ש כאן צריך ביאור דמתחילה הקדים דאין מתנסך לע"ז אלא יין שראוי להקריב ע"ג המזבח וכו' וסיים להתיר המבושל לחוד ולמה לא הזכיר גם המתוק והמעושן וממה שהוסיף ביין מזוג ושהתחיל להחמיץ ואפשר שישתה מדתלה באפשר שישתה מעתה גם המתוק והמעושן אפשר שישתה וה"ה התוסס ויין של שמרים לכך נראה דרבינו סדר דבריו ע"פ הגמרא והזכיר המבושל להשמיענו ההיתר דאפילו עם הגוי בכוס אחד יכול לשתותו כדאיתא בפרק אין מעמידין גבי שמואל ואבלט וכן המזוג ושהתחיל להחמיץ אמרו שם אמתני' א"ר אשי הא אתא לאשמועינן חומץ שלנו ביד גוי א"צ חותם בתוך חותם אי משום אנסוכי לא מנסכי ואי משום אחלופי כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף ובגמרא איתא התם במסקנא אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך יין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך ע"כ ועל שאר יינות לא רצה להזכיר מפני שלא נתברר לו דינם מהגמרא אך הודיענו דעתו הרמה שכשאינו מתנסך על גבי המזבח אין בו משום מגע גוי וכמ"ש לפניו דהורו גאוני המערב שאם נתערב ביין ישראל מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי למזבח הרי הוא כמבושל. ואני הצעיר שמעתי שבעיר מצרים יע"א נוהגים התר זה ואם הם פוסקים כרבינו בשאר הדינים יפה כוונתי כיון דרבינו מארי דאתרא אף שרוב הגאונים חלקו עליו ודחו סברא זו בשתי ידים עיין עליהם.
לפיכך יין מבושל וכו' ומותר לשתות עם הנכרי בכוס אחד. זה הוציאו רבינו מההיא דשמואל ואבלט שהיו שותים יחד יין מבושל ופי' ז"ל דהיינו משהרתיח עד שנתמעט והרא"ש ז"ל תמה דכיון דעיקר הגזרה משום בנותיהם וכי משום שהרתיחו לא שייכא הך גזרה ואי משום דלאו בר ניסוך הוא גם המזוג לאו בר ניסוך הוא ואפשר משום דמבושל אינו מצוי כל כך ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ע"כ. ולרבינו קשה ממ"ש פי"ז דין ט' וז"ל אסרו לשתות עמהם ואפי' במקום שאין לחוש ליין נסך כיצד לא ישתה אדם במסיבה של גוים ואע"פ שהוא יין מבושל שלא נאסר וכו' ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר ע"כ דמשמע דמחצה על מחצה אסור וכאן התיר ישראל עם הגוי דהוי מחצה על מחצה ואולי דבשנים לחוד לא הוי כל כך אקרובי דעתא.