מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות י:יג

חבית יין וכו'. ב"ב דף כ"ד ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שרייה רבינא לימא משום דסבר לה דרבי חנינא (דס"ל רוב וקרוב הולכים אחר הרוב) שאני התם דאי מגניב מינה אצנועי בגוה לא מצנעי והנ"מ חמרא אבל ענבי מצנעי ע"כ ומשמע דבין ס"ל דרבי חנינא בין שנאמר טעמא דגנבי וכו' חצבא דחמרא שריא אפילו בשתיה אלא דבענבי אי ס"ל הך טעמא אסירי ורבינו שפסק דיין אסור בשתיה ומותר בהנאה נראה דלא כמאן גם התוס' הקשו שם ד"ה ואצנועי בגוה וא"ת מ"מ יהא אסור משום יין נסך דרובא דעלמא נכרים נינהו וי"ל דרוב גנבי ישראל וכו' ע"כ ומוכרח שהם ז"ל הבינו דשרי דקאמר היינו אף בשתיה דאי ס"ל דלא שרי אלא בהנאה א"כ מאי מקשו דליתסר משום יין נסך סוף כל סוף הרי הוא אסור ואי על ההנאה קאמרי הכי הו"ל למימר דליתסר גם בהנאה כמו יין נסך ותו דאי מפרשי לה דלא שרי אלא בהנאה ובשתיה מיהא אסור מאי מקשו מיין נסך הרי מאותו טעם שאנו אוסרין ההנאה ומתירין השתיה אף דערלה אסורה גם בהנאה מאותו טעם עצמו נתיר ההנאה אף אי חיישינן ליין נסך דהיא היא משא"כ אם נאמר דשרי אף בשתיה קאמר אתי שפיר דליתסר משום יין נסך גם ראיתי להרא"ש שם שכתב דמאי דשרא רבינא היינו משום דאזלינן אחר הרוב וה"ה אפילו ענבי נמי שרי ע"כ. ולדידיה קשה לישנא דתלמודא דקאמר וה"מ חמרא אבל ענבי וכו' דכיון דרבינא גופיה לפי האמת ס"ל כרבי חנינא למה ליה לפרש דה"מ וכו' דמאי נפק"מ היה די שיאמר שאני התם וכו' לדחויי דאין להכריח מזה דרבינא שריה משום דס"ל כרבינא ובהגהות אשר"י שם כתב דהאידנא דרוב גנבי גוים נינהו מותר בהנאה ואסור בשתיה ע"כ וגם סברא זו אינה צודקת לדברי רבינו שאסר הענבים אפילו בהנאה ושם התירם הרב אם לא שנאמר דבענבים ס"ל לרבינו דכיון דדיינינן להו כדין ערלה משום דהוי קרוב גמור אמרינן כאן נמצאו וכאן היו וודאי דמכרם זה הם וכדאמרינן פ"ק דקדושין דף ל"ח כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור ופי' הרמב"ן ז"ל משום דדרכם של גננים למכור על פתח גנותיהם וכו' עיי"ש ועיין עוד להרב לח"מ והט"ז יו"ד סי' רצ"ד ובס' מעיל שמואל בנימוקיו על רבינו כתב שמצא שתי נוסחאות מג"ע שכתוב בדברי רבינו גבי יין שמותר בשתיה ובהנאה.