מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות א:א

מצות עשה לידע וכו' שנאמר וכו'. אם באנו לדקדק בדברי רבינו הרבה יש לתמוה עליו חדא דלא הביא ראיה אלא לבהמה וחיה ועוף ואילו לדגים וחגבים לא הביא שום פסוק ועוד דלמה הוצרך להביא משני פסוקים לבהמה ולחיה הא קי"ל דחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה כדאיתא בפ' אלו טריפות (חולין דף מ"ד) ועוד דבפסוק שהביא מוהבדלתם וכו' על כרחך דחיה בכלל דהרי באותה פרשה הזכיר תחילה חיה ובהמה בפרשת שמיני ועוד דבפתיחת אלו ההל' מנה מצות עשה לבדוק בסימני בהמה וחיה במצוה אחת אם כן למאי אצטריך לאתויי קרא דוהבדלתם וכו' ועוד קשה דבספר המצות עשין קמ"ט כשמנה מ"ע לבדוק סימני בהמה וחיה מפיק לה מקרא דזאת החיה אשר תאכלו ולא הזכיר אלו הפסוקים כלל ומ"ע של בדיקת העוף מקרא דכל צפור טהורה תאכלו וחגבים מקרא דאת אלה מהם תאכלו ודגים מקרא דאת זה תאכלו וכאן השמיטם כולם.

לכך נראה דודאי אין כוונתו כאן להזכיר הפסוקים העיקרים שמורים על המ"ע שכבר הזכירם בספר המצוות שלו אלא כאן די לו להזכיר הרמז שבא בפסוק דרך כלל שנבדיל בסימני הבע"ח כולם וכן הוא האמת דפסוק דלהבדיל וכו' קאי לכל האמור בפרשה לעיל מניה ולכוונה זו הקדים המאוחר שהרי פסוק דוהבדלתם הוא בסוף פרשת קדושים ופסוק דלהבדיל הוא בפרשת שמיני קודם לו הרבה להורות לנו שאין כוונתו לעיקר העשה אלא לגלויי מילתא בעלמא ודוק כי נראה לענ"ד מוכרח ונכון והמדקדק מדברי הרב המגיד ז"ל יראה שכן הבין גם הוא בפשיטות ועל פי זה תתורץ גם קושית הרב ב"י יו"ד סי' ע"ט בדברי רבינו ועיין בדרישה שם ועיין עוד להכנה"ג בהגהת הב"י אות ד'.