מעשה רקח על הלכות בכורות ו:ה

מעשר בהמה אסור למכרו וכו' ולפיכך אינו לוקה וכו'. פשטן של דברים דמכיון דלא קנה לוקח דנמצא דלא אהנו מעשיו מטעם זה אינו לוקה ודבר זה מחלוקת אביי ורבא בפ"ק דתמורה דף ד' אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי רבא אמר לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ובס' ברכת הזבח ז"ל הקשה דפסק זה של רבינו אתי כאביי דלרבא אע"ג דלא מהני לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ונסתייע מדברי רבינו ברוך שהביאו התוס' שם ד"ה והשתא דשנינן וכו' שכתב דאמאי לא קאמר דפליגי (בפרק) [בפדה] בכור או מעשר או חרמין דלא מהני לכו"ע דלאביי לא לקי ולרבא לקי עיי"ש ותדע דמאי פריך לעיל מבכור ומעשר אאביי לרבא נמי תקשה דאף דלא מהני הו"ל ללקות דעבר וכו' וצ"ע עיי"ש והרב לח"מ ז"ל תירץ דרבינו פסק כאביי מכח המסקנא דהתם ונתקשה בדברי הרב המגיד ז"ל סוף פ"א דהל' גזילה שתפס במושלם דרבינו פסק כרבא והניחו בצ"ע.

ולענ"ד אין הכרח מדברי הגמרא ולא מדברי הרב רבינו ברוך ז"ל דהתם בפדיון דכתיב בקרא בהדיא ורבינו במכר קאי שלא הוזכר בפסוק אלא למדוהו בג"ש כדאיתא בבכורות והזכירו רש"י ז"ל גבי אתקפתא דחרמי כהנים דתניא במעשר נאמר לא יגאל וכבר ידוע מ"ש רבינו בספר המצוות שורש ב' דאין למנות במנין המצות דבר שהוא נלמד מי"ג מדות וכיון שכן איך תיסק אדעתין שילקה עליו ותדע דמרן ז"ל שתק לו בזה ואם איתא הרי הוא הזכיר הך סוגיא דתמורה והו"ל לתמוה עליו דאיך פסק כאביי היפך הכלל דבר מיע"ל קג"ם ותו דאי רבינו פסק כאביי מאי האי דקאמר ויראה לי וכו' הו"ל לפסוק הדין להדיא כדרכו בכל חיבורו דהא באמת זו היא דעתו של אביי דדוקא כי אהנו מעשיו הוא דלקי.

ומכח כל האמור נראה לפרש דדין זה המציאו רבינו מדעתו על פי השורש השני שבספר המצוות כנ"ל ולכוונה זו כתב ויראה לי והוא נמשך דגם מטעם זה אינו לוקה ולפיכך שכתב אעיקר דבריו קאי שכתב שהמכר מפי השמועה ומ"ש עוד כמוכר חרמי כהנים ויפת תואר לא קאי אלא איראה לי שלא קנה לוקח שכ"כ להדיא פ"ח דהל' מלכים הל' ו' ולא אדין המלקות דהא ודאי אין לדמותן דזה לאו מבואר בתורה וזה מג"ש וכ"כ להדיא בספר המצוות לאוין רס"ג דהמוכר יפת תואר לוקה אף דהמל"מ ז"ל הקשה כן על רבינו והניחו בצ"ע ודברי אלה עיקרן מהפר"ח ז"ל עיין עליו אף שהוא ז"ל לא עמד בו עיין עליו. ומ"ש שם דנראה דרבינו חזר בו ממ"ש בספר המצוות מדלא מנה מלקות זה בילקו זרים פי"ט דהל' סנהדרין אינו מוכרח דכמה מלקיות השמיט שם דין לויים שלקחו מהביזה שכתב סוף שט"ז ומרובה בגדים פ"י דכלי המקדש ומקטיר בהמה טמאה פ"ה דאיסורי מזבח וכו' ובהכי יתורץ ההיא דמוכר ארץ ישראל לצמיתות ר"ה שי"ו ומוכר אמה העבריה בפ"ד דהל' עבדים שכתב רבינו שאין מעשיו מועילין ולא הזכיר המלקות ודין היפת תואר כנ"ל דכיון דעבר אמימרא דרחמנא פשיטא דלקי שוב ראיתי להמל"מ ז"ל פ"ח דמלוה ולוה ה"ה מי שהיה לו וכו' שכתב בשם מהר"ש יפה ז"ל שהכריח דהלכה כאביי וכו' וממ"ש רבינו סוף פ"ג מהל' גירושין עיי"ש ואין בידי זה הרב דלענ"ד אין הכרח משם על פי האמור ותו דאי פסק כאביי אמאי פסק בכל הני דלא מהני: