מעשה רקח על הלכות בכורות ג:י

בכור שנמצא טריפה וכו'. כאן פסק רבינו דהעור בשריפה והבשר בקבורה ודקדק מרן ז"ל דקודם שהופשט שניהם בקבורה וקשה טובא דבפ"ב דאיסורי מזבח הל' י"א פסק גבי בהמת קדשים דאם נשחטה ונמצאת טריפה תשרף משמע דעור ובשר קאמר והוי היפך מה שכתב כאן והיפך דברי מרן ז"ל וכבר נתעורר על זה התוס' יו"ט ז"ל ותו קשה דהתם ציין מרן ז"ל מסוגייא דכיצד צולין מדכתיב בקדש באש תשרף למד על כל הפסולים שבקדש שבשריפה ע"כ ואיך פסק כאן בקבורה היפך ההיא סוגייא שהוא ז"ל פסק כמותה אם לא שנאמר דרבינו מחלק בין בכור לשאר קדשים וס"ל דחכמים דמתני' לא פליגי אדרשא בקדש באש תשרף דההיא בשאר קדשים מענייניה דקרא וכן נראה מהברייתא דהזכיר מרן בסוף לשונו עיי"ש:

ואם במומו נשחט וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דמהגמרא ופי' רש"י מוכח דטפי יש להכשיר בתמים במקדש דדמו מתירו ורבינו כתב בהיפך ולא תירץ כלום. ולענ"ד נראה דאינו מוכרח שרבינו יסבור כפי' רש"י וגם מ"ש בגמרא לא קאי אלא אמאי דקאמר קסבר נמצאת טריפה בבני מעים מרצה דהיינו אחר ההפשט ורבינו לא פסק כן כמבואר: