מעשה רקח על הלכות חגיגה ב:יד

האומר הרי עלי תודה שאצא וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דכשאמר שאצא תנאה הוי ומרן ז"ל הליץ דכיון דאמר הרי עלי נתחייב וכי הדר אמר שאצא וכו' לאו כל כמיניה דוגמא דהרי עלי תודה וכו' ע"כ ולי אני הצעיר נראה דשפיר יש להוכיח מההיא דהבו ארבע מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתי שאמרו בגמרא טעמא דאמר הבו ליה ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל ואם איתא לישמועינן רבותא דאפילו אמר הבו ליה דלנסיב אלא ודאי שהשי"ן אינה מעלה ולא מוריד אלא בעינן דלימא איפכא וכמו שהכריחו התוספות ז"ל עיי"ש: